א"ב נ' איבשצנקו ואח'

התובע, יליד 1976, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 30.10.2012, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

באשר לחבות - הנתבעת טענה, להעדר כיסוי ביטוחי, כיוון שמדובר במעשה מכוון, שכן מהתיק המשטרתי עולה לכאורה כי התובע קפץ מהרכב תוך כדי נסיעה. למעשה נסמכת הטענה על הסיפה להגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הקובע כדלקמן: "...לא יראו כתאונת דרכים, מאורע שאירע כתוצאה ממעשה, שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". לאחר עיון בפסיקה בעניין, מבלי לקבוע מסמרות בנושא, נראה כי הסיכוי שייקבע שאין מדובר בתאונת דרכים, החוסה תחת חוק הפלת"ד הוא סיכוי נמוך מאד (ר' למשל ע"א 8313/06 ג"א נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (29.3.2009) ; רע"א 6954/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עזבון המנוחה זינו טל זל ואח', (01/02/2012) ; רע"א 855/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' אל אסד (19.5.2004)).

באשר לנזק – התובע נבדק ע"י שני מומחים רפואיים:

• פרופ' עודד אברמסקי, מומחה בתחום הנוירולוגי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע התלונן על כאבי ראש תדירים ובעיות זיכרון. אין הפרעות גנוסטיות, אפרקסיה או הימואנופסיה. צלקת רחבה שאיננה בולטת, אך כואבת ומגרה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 3% בהתאם לפריט 75 (1) (ב) (חלקי) בגין כאבי הראש, ובנכות צמיתה בשיעור של 3% בהתאם לפריט 29 (7) (א) (1) (חלקי) בגין הפרעה קלה בהיגוי (דיספזיה), לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, היינו נכות נוירולוגית בשיעור של 5.91%. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 22.12.14, הבהיר המומחה אברמסקי, כי אין נכות בגין הפרעה קוגניטיבית ולכן אין הכרח בבדיקות נוספות. ההפרעה בדיבור איננה קשורה להיותו של התובע תושב חוץ. הצלקת מכאיבה אך איננה תיפקודית.

• דר' קובי לידור, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת הראשונה מיום 8.9.14, עולה כי התובע התלונן על כאבים בקרסול שמאל ובצוואר. נמצא כי תנועות עמוד השדרה תקינות לכל הכיוונים. באשר לרגל, קיימת הגבלה בתנועת קרסול ומפרקים סובטלריים משמאל. קרסול שמאל נפוח וקיימות שתי צלקות ניתוחיות. ממצאי דימות מלמדים על שבר תוך מפרקי בעצם השוקה. בסיכומו של דבר, נקבע בחוות הדעת הראשונה כי מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לפריט 48 (3) (ב) או 35 (1) (ג) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעה תקופה של נכות זמנית בשיעור של 100% לחצי שנה ו-50% לחצי שנה נוספת לאחר התאונה. המומחה קבע כי התובע יזדקק להחלפת קרסול.

• בהמשך, דר' לידור הודיע כי יהיה מקום לבדוק את התובע פעם נוספת לאחר החלמתו מהניתוח שעבר ביום 15.2.2015. בחוות דעת משלימה מיום 22.3.2016, עלה כי בניתוח קובעו הקרסול והמפרקים, בעזרת מקבע תוך לשדי שהוחדר מהעקב. כעת המנח בכל הרגל אינו תקין, והדבר בא לידי ביטוי בהליכה ובצורך במקל. נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורתופדי, עומדת איפוא על 30% בגין קשיון קרסול שמאל, לפי פריט 48 (3), וכן 10% בגין קיבוע המפרק הסובטלרי, לפי פריט 49 (3), לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעו נכויות זמניות בשיעור של 100% לתשעה חודשים לאחר הניתוח, ו- 50% לששה חודשים נוספים לאחר מכן. יודגש כי בניגוד לתחשיב הנתבעת, נכויות זמניות אלה הן בנוסף לנכויות הזמניות שנקבעו לאחר התאונה בחוות הדעת הראשונה. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 31.3.16, הבהיר דר' לידור כי הצלקות אינן מכערות ולכן אינן מקנות אחוזי נכות.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות ניכרת בשיעור כולל של 40.72%, אשר כוללת הן כאבי ראש וליקוי בדיבור והן צליעה משמעותית; התובע טען לפגיעה תיפקודית בשיעור של 60%, ואילו הנתבעת טענה לפגיעה תיפקודית של כ- 10% בלבד ; התובע טען כי נזקק לעזרה יומיומית, והנתבעת טענה כי הדבר לא הוכח ; התובע טען כי בעקבות מגבלותיו נאלץ לעזוב את העבודה בחברת האבטחה ; התובע טען לשכר בסיס טרם התאונה בשיעור של 5,946 ₪, והנתבעת טענה לשכר בסיס בשיעור של 5,250 ₪ בלבד, כאשר לטענתה גם לפני התאונה לא התמיד התובע במקומות תעסוקה ; התובע טען לנכויות זמניות ממושכות, הן לאחר התאונה והן לאחר הניתוח. הנתבעת חלקה על כך ; הנתבעת טענה כי החלפת מילים אינה תיפקודית, וכי התובע יכול היה למצוא עבודה בישיבה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 71,000 ₪.