ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
13235-07-14
30/10/2014
|
בפני השופטת:
ריבה שרון
|
| - נגד - |
מבקשות- נתבעות :
1. מכבי שירותי בריאות
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
|
משיב- תובע :
ערן בר
|
| החלטה |
עניינו של ההליך- תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר תחולתה של פוליסת ביטוח סיעודי שפרטיה בכתב התביעה (להלן: "הפוליסה") וכן תביעה כספית לתגמולי עבר מכוחה.
עילת התביעה- תאונת דרכים מיום 19/11/11 (להלן: "התאונה"), בה נפגע התובע בעת שרכב על אופנוע ואשר בגינה (סעיפים 4-13 לכתב התביעה), הוא טוען לזכאות לתגמולי סיעוד מכוח הפוליסה .
לפני בקשת הנתבעות לסילוק על הסף מחמת העדר עילה.
בחנתי את הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה. על פניו- הצדק עם הנתבעות. זאת מהטעמים המפורטים בבקשה ובכתב התשובה, שכדי לא להאריך- לא אחזור עליהם. בין יתר נימוקים, ראיתי להדגיש את לשון הפוליסה, המהווה את ההסכם שנכרת בין הצדדים:
פרק ריכוז הפרטים הכלליים שבפוליסה, מורכב מטבלה הכוללת סעיף "חריגים- סייגים לחבות המבטח"- המפנה לסעיף 10 לפוליסה.
בסעיף 10 הנ"ל (סעיף קטן 10.8 )- במובלט, מוחרגת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.
אין חולק בין הצדדים כי עילת התביעה דנן הינה תאונת הדרכים הנ"ל.
בשולי הדברים- אציין כי בגין אותה תאונת דרכים מנהל התובע תביעה לפיצוי בגיל נזקי גוף, שהוגשה לבימ"ש המחוזי בתל-אביב, והועברה לבימ"ש השלום בעיר (ת.א 23536-12-12). הנ"ל הוגשה מכוח חוק הפלת"ד ובמסגרתה- עותר התובע, בין היתר, לפיצוי בגין עזרת הזולת, הסעד המבוקש מכוח הפוליסה דנן, בהליך שלפני. אין בעובדה זו כדי לשלול זכאות מכוח פוליסת סיעוד, מקום שקיים כיסוי ביטוחי, אך בענייננו- לא זה המצב.
מחלוקת ראשונית אך לא יחידה באותו הליך אחר, הינה שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגת התובע על האופנוע וזכאותו לפיצוי מכוח החוק. התביעה הוגשה כנגד "כלל" שביטחה את האופנוע בביטוח חובה מסוג סחר וטענה בין היתר כי אינו חל על התאונה, הואיל ומדובר בכלי הרשום ע"ש בת זוגו של המחזיק, כנגד המחזיק וכנגד "קרנית", שהגישה הודעת צד שלישי כנגד הבעלים הרשום וכנגד המחזיק של האופנוע. אין במחלוקת הנ"ל ונוספות בהליך האחר, כדי לשנות מן העובדה שמדובר לכאורה ב"תאונת דרכים" המוחרגת על פי הפוליסה נשוא התביעה שלפני. לא נעלם מעיני כי הנתבעת "כלל" בכובעה כמבטחת האופנוע המעוב בתאונה טענה במסגרת כתב הגנתה באותו הליך אחר טענה, בסעיף 8 לכתב הגנתה שם, כי אין מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, אך טענה זו הועלתה בשפה רפה ודומה לכאורה שההליך שם מתרכז בשאלת הכיסוי הביטוחי לאופנוע. ממילא התובע כופר בכך, עמדתו הברורה הינה שמדובר ב"תאונת דרכים" ואינו יכול לאחוז בחבל בשתי קצותיו, לצורך הענין.
חומרת הפגיעה של התובע בגין התאוונה, כמתואר בכתב התביעה- מצערת עד מאוד, לבי לתובע, אך אין בכך כדי להקים כיסוי ביטוחי וליצור יש מאין.
אין כל רלבנטיות לצורך ענייננו למצבה הפיננסי של המבטחת, אף לא לסכום המכסימלי שהפוליסה מכסה בקרות "מקרה ביטוח" וליתר שאלות עקרוניות שמציב ב"כ התובע, שאיני נדרשת להתייחס אליהן לצורך הבקשה דנן.
אף אין רלבנטיות לכך שמדובר במקרה באותה מבטחת בשני ההליכים, באשר בכל אחד מהם- עילת התביעה אחרת, הפוליסות הן מסוגים שונים ונפרדים.
מדובר בהסכם ברור, חד משמעי, המחריג "תאונת דרכים" מתחולתו .
מכל האמור- דין הבקשה להתקבל.
ראיתי עם זאת שלא לדחות את התביעה ובכך לחסום את דרכו של התובע, למקרה שיקבע ויתברר בעתיד שאין מדובר ב"תאונת דרכים" . במקרה כזה- יהיו הצדדים כפופים להוראות הפוליסה והדין בכל הנוגע לתאונה שבגינה טוען התובע שהוא זכאי לסעדים מכוחה.
לפנים משורת הדין, בהתחשב במצבו של התובע ובפגיעתו, ראיתי שלא לחייבו בהוצאות בגין הליך זה.
סוף דבר- התביעה נמחקת, ללא צו להוצאות.