ת"א 13216-09-14 שרעבי נ' כליף

לפני בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" או מכוח תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי עד להכרעה בהליך שמתקיים בת"א 42624-08-16 ולחילופין להורות על דחיית התביעה על הסף.

לטענת הנתבעת, בשנת 2016 הוגשה כנגד התובע (להלן: "המשיב") תביעה לסילוק יד (להלן: "התביעה") מ-"הדירה השנייה" (להלן: "הדירה השנייה"), זו הצמודה לדירה שנמכרה ע"י המשיב למבקשת ברח' פרישמן 41 בת"א (להלן: "הדירה הראשונה").

לטענת המבקשת, קבלת התביעה תביא לאובדן זכותו של המשיב כדייר מוגן. לטענתה קבלת התביעה, תביא בהכרח לדחיית התביעה שבכותרת היות וזו מבוססת על זכותו הקניינית או מעין קניינית בדירה השנייה כדייר מוגן, כך שהתביעה שבכותרת תתנהל לחינם.

לטענת המבקשת, הבעלים של הדירה השנייה הצהיר כי המשיב אינו רשאי לנהל את ההליך המשפטי נשוא המחלוקת ללא הסכמתו, וכי הוא מתנגד לניהול ההליך שבכותרת, כיוון שמדובר בתביעה שעילתה אזרחית. לכן, טוען המבקש, יש להורות על עיכוב הליכים עד להכרעה בתביעה מכוח הכלל של "הליך תלוי ועומד". לפי המבקשת, אם יוכרע שהמשיב לא דייר מוגן הרי שממילא לא יהיה זכאי לטעון לסילוק יד או כל סעד אחר בתהליך.

לחילופין עותרת המבקשת לעיכוב הדיון מכוח הוראת תקנה 152 ו-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיהן רשאי בית המשפט לדחות את מועד הדיון למועד נדחה אחר אם הנו סבור שלמען הצדק מן הראוי לעשות כן. המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכך שהמשיב חסר זכויות בדירה השנייה ולכן מן הראוי כהגדרתה לדחות את הדיון עד להכרעה בתביעה.

בנוסף עותרת המבקשת, לדחיית התביעה על הסף, מחמת העדר עילה, שכן ללא הסכם דיירות מוגנת ובהעדר הסכמת הבעלים להליך שבכותרת, המשיב איננו רשאי לנהל את ההליך כנגד המבקשת.

המשיב בתגובתו עותר לדחיית הבקשה ולחיוב המבקשת בתשלום הוצאותיו, כיוון שלא מדובר בהליך תלוי ועומד ולא מדובר בהליך בין אותם צדדים. התביעה שבכותרת נועדה להגן על הרכוש שמוחזק ע"י המשיב במסגרת הדיירות המוגנת ואילו התביעה נוגעת לסכסוך בין הבעלים החדש של הדירה השנייה והדייר המוגן ( הוא, התובע ).

לטענת המשיב, הוא שמחזיק כעת בנכס כדייר מוגן אפילו לדברי הבעלים החדש. לאור האמור , המשיב מחזיק בדירה השנייה כדייר מוגן ולכן הנו רשאי להגן על המושכר ואיננו נדרש להסכמת הבעלים. לטענתו, גם אם בוצעו עבודות בניה בדירה נשוא הדיון , הרי שאלו בוצעו לפני שהתובע בעניין הדירה השנייה קיבל את הדירה לבעלותה כתפוסה וההכרעה בתיק התביעה לא תשליך על תיק זה .

המבקשת חוזרת על הנטען בבקשתה ומציינת כי מדובר בשני הליכים זהים ולכן אין לקבל את טענות המשיב בעניין. לעניין טענת המשיב לפיה הנו דייר מוגן לא הוכחה על ידו. לטענתה בתשובתה , מעמדו כדייר מוגן הנה תנאי מקדמי לזכאותו להגיש את התביעה, בכלל , ולאור טענת הבעלים לפיה המשיב הפר את הסכם הדיירות המוגנת ואיבד זכותו כדייר מוגן.

 דיון: