ת"א 13195-11-15 סלומון נ' ק' ואח'

לפני בקשה להורות על מחיקת התביעה מחמת התיישנות ו/או העדר עילה.

1. המשיב הגיש תובענה כספית שעילתה לשון הרע, נזיקית ונגישה. ראשיתה של התביעה, לטענת המשיב, סכסוך שכנים, במסגרתו הגישו המבקשים תלונות למשטרת ישראל אשר הבשילו לכדי כתב אישום, ממנו, בסופו של יום, זוכה המשיב.

    

   לשיטת המשיב, התלונות במשטרה מהוות שישה פרסומים שונים, שכל אחד מהם מהווה לשון הרע. עוד טוען המשיב כי המבקשים עוולו כלפיו בעילת הרשלנות בעצם הגשת התלונות וביצעו את עוולת הנגישה.

    

2. המבקשים טוענים כי יש להורות על דחיית התובענה על הסף, בגין ארבעת הפרסומים הראשונים מחמת התיישנות. עוד טוענים המבקשים כי כל הפרסומים מהווים פרסומים מותרים מכח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

    

3. המשיב טוען כי יש למנות את תאריך הולדת העילה ביום מתן הכרעת הדין המזכה. עוד הוא טוען שאין לפנינו פרסומים מותרים.

    

4. הלכה היא, מקדמת דנא, שבית המשפט ייעתר לבקשה למחיקה או לדחייה על הסף, רק במקרים בהם ברור שהמשיב, הוא התובע, אינו יכול בשום פנים ואופן לקבל את הסעד המבוקש, גם אם יוכיח את העובדות המפורטות בתביעתו וגם אם תינתן לו הרשות לתקן את התביעה. ראו לעניין זה האמור בספרו של המלומד גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, בעמ' 374 סיפא, 375 רישא.

    

5. מוסכם על הצדדים כי בהתאם לסעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים מיום הולדת עילת התביעה. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין מועד הולדת העילה, במובחן מההסכמה לעניין מועד הפרסומים.