ת"א 13189-12-16 הר זהב נ' עירית טבריה

לפניי בקשה להעברת מקום השיפוט בתובענה בשל העדר סמכות מקומית.

המשיבה (התובעת) הגישה נגד המבקשת (הנתבעת) תביעה בעילת לשון הרע והפרת חובה חקוקה, וזאת בגין עיקולים שהטילה המשיבה על חשבונות בנק של המבקשת. המבקשת טוענת שהעיקולים הוטלו שלא בצדק שכן הם הוטלו בגין חובות ארנונה נטענים בקשר לנכס (המצוי בטבריה) השייך לבעלה בלבד, ואשר לה אין כל זכויות בו.

המבקשת הגישה "בקשה להעברת מקום שיפוט מחמת חוסר סמכות מקומית". לטענתה, מקום מושבה הוא בטבריה, הנכס מושא הטענות מצוי בטבריה, המקום שהיה מיועד לקיום ההתחייבות (תשלומי הארנונה) הינו (קופת עיריית) טבריה. כמו כן, נציגיה ועובדיה מצויים כולם בטבריה או בסביבתה והטרחתם להגיע לירושלים לשם התדיינות יגרום להפסד ימי עבודה ולהוצאות כספיות רבות, ויוביל לבזבוז משאבי הציבור.

המשיבה טוענת שיש לדחות את הבקשה. ראשית, משום שבבקשה כלל לא נטען שלביהמ"ש בירושלים אין סמכות לדון בתובענה לפי כללי הסמכות המקומית שנקבעו בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א) והיא, לכל היותר, בקשה להעברת מקום הדיון לפי סע' 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 אשר יש להגיש לנשיא ביהמ"ש העליון. שנית, משום שהבקשה לאקונית ואף לא צורף לה תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות. ושלישית, משום שלפי תקנה 3(א)(5) לתקסד"א, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לביהמ"ש שבאזור שיפוטו נמצא מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, ובמקרה דנן, מקום זה הינו ירושלים שכן העיקולים הוטלו על חשבונות בנק של התובעת הנמצאים בסניפים שונים בירושלים.

לאחר עיון בעמדות הצדדים (אשר פורטו בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה) הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון בתובענה לבימ"ש השלום בטבריה.

ראשית, יש לדחות את הטענה שהבקשה לא הוגשה כבקשה בשל העדר סמכות מקומית לפי החלופות שבסע' 3 לתקסד"א. בכותרת הבקשה צוין במפורש כי היא מוגשת "מחמת חוסר סמכות מקומית". בהמשך לכך, בסע' 1 לבקשה הובהר שלטענת המבקשת בימ"ש השלום בירושלים "אינו מוסמך לדון בתביעה וכי הסמכות המקומית לדון בה מסורה לבימ"ש השלום בטבריה, או לחלופין, לבימ"ש אחר המצוי במחוז צפון". ובאופן המפורש ביותר, בסע' 2 לבקשה הובאו החלופות השונות שנקבעו בתקנה 3 לתקסד"א, חלופות שעליהן מסתמכת המבקשת בהמשך בקשתה.