ת"א 13175-04-11 לב טוב נ' ואכלת ושבעת בע"מ ואח'

לפני בקשת המבקש שהוא התובע בתיק להתיר לו להביא ראיות מפריכות וזאת לאחר שנשמעה פרשת ההגנה בתיק וזאת על מנת להפריך טענות שנשמעו מפי עדי הנתבעת-1 (להלן: "הנתבעת").

המבקש עותר לאפשר לו להשמיע את עדותו שלו ועדות עד נוסף מטעמו וזאת לאחר שהותר לנתבעת בהמשך לתצהיריה ולאחר שמיעת עדותו של התובע להשמיע עד נוסף ולהגיש מסמכים נוספים.

הנתבעת טוענת, כי יש לדחות את הבקשה, שכן טענות התובע מהוות הרחבת חזית ושעה שהיה בידי התובע להביא את מלוא גרסתו וראיותיו כבר בעת הגשת תצהיריו.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין ובשים לב לכך שהתרתי גם לנתבעת להשלים את מסכת הראיות מטעמה, אני מוצאת לנכון לאפשר זאת גם לתובע, הכל במטרה לחתור לחשיפת האמת ובירור נסיבותיה של התביעה.

גם אם ניתן להסכים עם טענות הנתבעת, כי אין המדובר במקרה הקלאסי של הגשת ראיה מפריכה, אלא במידה רבה השלמת ראיות התביעה, הרי שעה שהנתבעת השלימה את ראיותיה שלה לאחר פרשת התביעה, נכון לאפשר גם לתובע להתייחס לדברים וזאת על ידי הבאת עדויות וגרסה שיכולים לשפוך אור על העובדות.

בין אם נתייחס לכך כראיה מפריכה ובין כראיה משלימה, הכלל הוא, כי הגשת ראיות משלימות לאחר תום הראיות היא בבחינת חריג, ראה לדוגמא, דבריו של כב' הש' הנדל, ברע"א 2370/12 מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (31.10.12) כדלקמן:

"כפי שנפסק לא אחת בבית משפט זה, נקודת המוצא היא כי על בעל דין למצות את ראיותיו ולהגישן בחבילה אחת, ואילו הגשת ראיות נוספות תוך כדי ההליך הינה החריג (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (10.6.2009)). אמנם אופי הראיה הנוספת הוא בעל משקל, אך בכל מקרה אין זה שיקול בודד. יש להתחשב גם בשלב אליו הגיע המשפט, ובשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, 665 (1993))."

סקירת הפסיקה מעלה, כי קיימים בעיקר שלושה מקרים בהם מתיר הדין להביא ראיות מפריכות. המקרה האחד הוא, כאשר תוך כדי מהלך המשפט עובר נטל הבאת הראיות מצד לצד. המקרה השני הוא, כאשר התובע מבקש להביא ראיות אשר נועדו להוכיח את חוסר מהימנותם של עדי ההגנה. המקרה השלישי הוא, כאשר במהלך פרשת ההגנה הביא הנתבע ראיות מפתיעות שהתובע לא היה צריך לצפותן מראש.

הפסיקה קבעה, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט האם להרשות, או לא להרשות הבאת ראיות מפריכות על ידי התובע, תישאל השאלה האם ידע התובע על קיומה של הראיה שמבוקש להפריכה, או האם היה עליו לדעת על קיומה (ראו: ע"א 188/89 עזיאיזה נ' מ.מ. כפר דבורייה, פ"ד מז(1) 661).

עוד נקבע, כי הבאת עדות מפריכה תתאפשר, בין היתר, כאשר פרשת ההגנה כוללת ראיה שיש בה כדי להפתיע את הצד שכנגד, או כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע, כדלקמן:

" ...הנה כי כן, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לגבי התרת הבאת ראיות

מפריכות, שהוגדרו בעבר בפסיקה כ'ראיות הזמה'. בקשר לזה נפסק, שעניין

שעל התובע היה הנטל להוכיחו מלכתחילה – לא יינתן לגביו היתר להביא

ראיות הזמה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, בהן – כאשר התובע הופתע מטיעון, או מראיות של הנתבע. קטגוריה נוספת הנכללת במסגרת זו היא כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע"

ראו: רע"א 1498/09 יעקב בן דוד אוחיון ואח' נ' יאיר גולדפינגר (10/3/09), סעיף 6 לפסק הדין; והאסמתכאות שהוזכרו שם: רע"א 1412/16 סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' פרידמן, ש. לנדסמן הנדסת בניין (13/7/06); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (4/1/2000); י' אלרון, במאמרו קבלת ראיות שלא לפי סדר הדין האזרחי, כתב העת המשפט, 17-16).

בשים לב לכלל זה, ולהנחיות הפסיקה, במקרה דנן, אני מוצאת לנכון לאפשר לתובע להגיש להשלים את ראיותיו, וליתן לו את האפשרות להתייחס לעובדות שעלו מפרשת ההגנה וזאת בנסיבות בהן הותר לנתבעת להשלים את ראיותיה שלה, להגיש תצהיר נוסף ומסמכים נוספים שאפשרו השלמת התמונה שהציגה בראיותיה.