ת"א 13141-03-15 גרה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

לפני בקשת המבקשת שאפסול את עצמי מלדון בתיק. לאחר עיון, דין הבקשה להידחות מכל וכל.

בפן העובדתי - הצגת דברי בית המשפט בסעיף 1 לבקשה, נעשתה בצורה לא מדויקת וכפי שהדברים מוצגים, הם הוצאו מהקשרם ומקבלים משמעות אחרת. יש להצטער על כך. יש גם להצטער על כך שהבקשה מוגשת בשיהוי, היינו יותר מחודש לאחר הדיון, בפרט כאשר עילת הבקשה הנם דברים שבית המשפט אמר בדיון.

לגופו של עניין – נוכח חלוף הזמן, לא זכור לי בוודאות שהשתמשתי במילה "פירור" אולם איני פוסל אפשרות זו. בין אם עשיתי שימוש במטאפורה זו ובין אם באחרת, אכן ציינתי כי עבור המבקשת הסכום הנתבע הנו כאין וכאפס לעומת סכום זה עבור התובעת והעיקר (וזאת השמיטה המבקשת בבקשתה), ציינתי במפורש באותה נשימה, כי עובדה זו (היינו הפער הכלכלי שבין הצדדים), לא צריך להיות שיקול לגבי תוצאת המשפט, אלא שלפי ההערכה שלי את הסיכויים וסיכונים בתיק לאותה נקודת זמן, מבלי שדעתי מגובשת, לגופם של דברים, יש יותר סיכוי כי התביעה תתקבל כנגד המבקשת מאשר תידחה. ראה דברים שציינתי בפתח הדיון ושנרשמו בפר'.

לגבי משלוח חוקר – יש להצטער גם כאן על ההצגה המעוותת של דבריי. לא אמרתי קטגורית "יש לשלוח חוקר...", כפי שהדבר מוצג בבקשה. לא היה ולא נברא! במסגרת דיון בשאלה איזה אמצעים על חברת הביטוח להפעיל כדי לוודא שהודעת ביטול פוליסה התקבלה בפועל אצל המבוטח, בפרט בפוליסת ביטוח חיים שנעשתה לצורך משכנתא, שהנה על סכום משמעותי בד"כ, אמרתי שעל פני הדברים, אין זה מופרך בעיני כי במקרים המתאימים תפעיל חברת הביטוח חוקר כדי לאתר את המבוטח, ככל שעולה חשש כי אינו מתגורר עוד בכתובת שמסר בעת עריכת הפוליסה, גם אם לפי תנאי הפוליסה רשום שהכתובת הקובעת הנה זו שניתנה בעת עריכת הפוליסה וזאת לצורך מסירת הודעת ביטול של הפוליסה.

הוא הדין לגבי הרמת טלפון על ידי פקיד חברת הביטוח במקרים מתאימים וכנזכר בפסקה הקודמת. כאמור, הדברים לא נאמרו קטגורית אלא, כאפשרות סבירה שאיני פוסל אותה מראש.

לגבי המילה "אטומה" איני יכול לזכור אם היא נאמרה או לא בשל חלוף הזמן מאז הדיון, אולם בהחלט ציינתי כי "אין עם מי לדבר" וזה בהקשר של אפשרות להבאת הצדדים להסדר בתיק על רקע דברים שציין בא כוח התובעת בעניין זה. ויודגש – דברים אלה נאמרו רק בסוף הדיון ועל רקע התנהלות באת כוח המבקשת בדיון, שעוד תתואר להלן, כאשר אני מסכים שהתבטאויות מסוג זה לא צריכות להיאמר כעניין שבשגרה, אולם מנגד, לשופט יש סמכות מלאה, במקרים המתאימים, להתבטא בצורה כזו ומכל מקום, התבטאויות אלה, אין בהן, כשלעצמן, להעיד על חשש ממשי למשוא פנים.

הטענה שלפיה הדברים שאמרתי נועדו "להפעיל לחץ" על המבקשת לשלם את מלוא סכום התביעה ולא במסגרת ניסיון לפשרה, הנם שגויים מיסודם. לא היה קמצוץ של לחץ בדבריי. התייחסתי עניינית לתביעה ולנושא הודעת הביטול של הפוליסה אשר עומדת במרכז הדיון והדגשתי כי לא מדובר בדעה מגובשת. הצגת ניתוח של בית המשפט את מצב התיק לנקודה נתונה שנעשתה שלא כדעה מגובשת, כ"הפעלת לחץ" על המבקשת לשלם את התביעה, הנה הצגה מטעה של מצב הדברים. תרצה המבקשת לשלם במסגרת פשרה את סכום התביעה – תשלם. לא תרצה – לא תשלם, אולם כך או אחרת, בית המשפט אינו מנוע מלהביע את דעתו על הסיכויים וסיכונים בתיק, מתוך חשש כי בעל דין יפרש שצורה לא נכונה את דברי בית המשפט ויראה בהם משום "לחץ", ובלבד שברור כי לא מדובר בדעה מגובשת, כפי שהיה ברור לחלוטין במקרה דנא, מתוך כך שגם ציינתי זאת במפורש.

כעת אם כן כמה מילים לגבי מה שארע בדיון, המשתקפים בפר' וגם אלו שלא משתקפים בו, כגון שבאו לידי ביטוי במסרים לא מילוליים שקיבלתי מבאת כוח המבקשת מיד לאחר שהתחלתי לשתף את הצדדים באופן שבו אני רואה את התיק לאותה עת ולא כדעה מגובשת.

כפי שעולה מפר' הדיון, פתחתי את הדיון בהצגת הסיכויים והסיכונים כפי שאני רואה אותם. זכור לי היטב כי נאלצתי להתריע מספר פעמים בפני באת כוח המבקשת, שתאפשר לי להשלים דבריי וזאת עשיתי גם לנוכח חוסר הנחת שגילתה אל מול הדברים שהשמעתי אשר כעולה מהפר' לא תאמו את הניתוח המשפטי שלה את התיק.