ת"א 1309-09 בן יוסף יהודה נ' מושיח דוד ואח'

א. מבוא

1.התובע היה בעלים של מונית ורישיון להפעלת מונית (להלן: "זכות ציבורית"), שהיה צמוד למונית.

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") רכש מהתובע את המונית, ושכר ממנו את הזכות הציבורית על פי הסכמים ביום 8.3.04.

מאחר שעל בעל הזכות הציבורית להיות רשום במשרד הרישוי כבעל המונית, שהזכות הציבורית צמודה אליה, ולא ניתן לפצל בין בעלות על מונית לבעלות על זכות ציבורית, נשארה המונית רשומה במשרד הרישוי על שמו של התובע.

2.הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכמים והתובע הגיש לביצוע שטר חוב בחתימת הנתבע ובערבות הנתבעת 2, שהיא אשתו של הנתבע, והנתבע 3.

הוגשה התנגדות לביצועו של השטר ותביעה שכנגד, והדיון בהם התנהל בת"א (רמלה) 4454/05. (להלן: "התיק הקודם").

במסגרת בש"א 3123/07 הוגשה בקשה לפיצול סעדים.

3.במסגרת פסק הדין שניתן ביום 3.4.08 (פורסם בנבו) (להלן: "פסק הדין"). נקבע, כי התובע רשאי לתבוע בהליך נפרד כל סכום שמתייחס לתקופה לאחר מועד ההגשה לביצוע, וכן כל סכום שפסק הדין לא התייחס אליו.

על בסיס קביעה זאת הוגשה התביעה הנוכחית.

בתיק זה תובע התובע את תשלומי דמי שכירות על הזכות הציבורית לאחר מועד הגשת השטר לביצוע, והתחייבויות נוספות שקשורות להתקשרות בין הצדדים, ואשר פסק הדין לא דן בהם, כפי שיפורט בהמשך.

4.במסגרת הדיון בתיק הנוכחי הסכימו הצדדים כי הפרוטוקולים, כתבי הטענות והמסמכים הקיימים בתיק הקודם יהוו חלק מהתיק הנוכחי.

5.בדיון שנערך ביום 2.4.11 הודיע ב"כ התובע על הסכמתו לדחיית התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3, בעקבות קביעה של מומחית מטעם בית המשפט כי הנתבעים 2 ו- 3 לא חתמו על שטר חוב, שנועד להבטחת קיום התחייבויות הנתבע.