ת"א 13016-11-10 לואיס אנגל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 להלן: "החוק"). התובעת ילידת 20.1.57, נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.7.08 בהיותה כבת 51. הנתבעת איננה חלוקה בשאלת החבות ו/או הכיסוי הביטוחי, והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.בתיק מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדי, ד"ר צ'צ'יק. המומחה בדק את התובעת ביום 29.11.11, כ-3 שנים לאחר התאונה. המומחה ציין כי התובעת נחבלה בצווארה במועד התאונה, ותלונותיה שייכות לכאבי צוואר והקרנה ליד שמאל. בבדיקה מצא המומחה הגבלה בתנועות הצוואר בסופי רוטציות והטיה. המומחה לא מצא חוסר עצבי בידיים, ובבדיקות הדמיה C.T ו-M.R.I נמצאו שינויים ניווניים – בלט דיסק גרמי מסויד בחוליות 6 C- C5, המומחה ציין כי אין ממצא זה שייך לתאונה, אלא הוא ממצא ניווני שקדם לתאונה. יחד עם זאת, מצא המומחה להעניק לתובעת נכות אורתופדית צמיתה של 5%, מותאמת לסעיף 37 (5) (א).

3.התובעת לא אושפזה בעקבות התאונה. על פי האמור בסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית של התובעת, ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס לבי"ח העמק בעפולה, היא טופלה בחדר מיון ושוחררה לביתה עם המלצות למנוחה. לטענת התובעת, לאחר שחרורה מביה"ח חשה כאבים בכל פלג גופה השמאלי, ולפיכך פנתה לקבל טיפול רפואי בבי"ח איכילוב, ומאז היא עוברת טיפולי פיזיותרפיה ועיסויים רפואיים בארץ ובחו"ל.

4.לטענת התובעת (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית), הנכות הרפואית היא תפקודית, שכן הנכות משפיעה על אורח חייה הן בשל הכאבים המטרידים אותה בכל עת, והן בשל הצורך לקבל טיפולי פיזיותרפיה שוטפים על מנת לשמר את המצב הקיים. לאחר ששמעתי את התובעת מעידה ועיינתי בראיות שצורפו, אני קובעת כי נכותה התפקודית זהה לנכותה הרפואית.

5.עיקר המחלוקת בין הצדדים בהליכים המקדמיים, היתה בדבר החזר הוצאות רפואיות של התובעת בארץ ובחו"ל בגין טיפולי פיזיותרפיה ועיסויים רפואיים שעברה התובעת, המגיעים לעשרות אלפי שקלים. על אף זאת, בפסה"ד יידונו כל ראשי הנזק כבכל תיק אחר.

6.הפסד שכר לעבר ולעתיד:-

במועד התאונה, שהתה התובעת בישראל במעמד של תיירת, התובעת הכירה את בן זוגה בישראל וביקשה להגשים את חלומה ולעלות לארץ ישראל. מחקירתה הנגדית עולה, כי התובעת נכנסה לישראל חודש לפני התאונה, ושהתה בארץ כשישה חודשים לאחר התאונה. התובעת חילקה את זמנה בין ארה"ב לישראל עד לשנת 2013 (ראה עדותה בעמ' 9 שורות 10-12 לפרו'). התובעת קיבלה תעודת אזרחות מן המניין והפכה אזרחית ישראלית ב-1.11.11. מאז נישואיה באפריל 2009 ועד המועד בו הפכה לאזרחית ישראלית, הוגדרה התובעת כתושבת ארעית.

7.בכל אותה תקופה עד קבלת האזרחות, לא עבדה התובעת במקום מסודר הן מחמת העדר אישור עבודה בישראל, והן מחמת נסיעותיה התכופות לחו"ל. כמו כן, התובעת עברה הכשרה מקצועית בארה"ב כמלווה רוחנית של פצועי מלחמה. לתובעת היה קושי בארץ למצוא מקום עבודה בתחום זה בארץ, ולבטח במקום מגוריה הרחוק ממרכז הארץ, כך אף השיבה התובעת בחקירתה הנגדית לשאלת ב"כ הנתבעת בעמ' 13 לפרו' מול שורות 9 ו-10.

8.התובעת צרפה לתיק המוצגים מטעמה תלוש משכורת בודד לחודש ינואר 2011 בחב' פאר ישראל זכוכית בע"מ, לטענתה העבודה גרמה לה לכאבים חזקים בצווארה ונאלצה לעזוב את המשרה. יחד עם זאת, הודתה התובעת כי באותה תקופה נסעה לנסיעה מתוכננת לשלושה חודשים לארה"ב. אם כך, עולה כי לא עזבה את עבודתה רק מחמת הכאבים, אלא העזיבה היתה מתוכננת ללא קשר לכאבים בצוואר (ראה עדותה של התובעת בעמ' 12 לפרו' מול שורות 10-20). התובעת אף צרפה טופס 106 לשנת 2010, ממנו עלה כי עבדה בקיבוץ קלי"ה בחודשים נוב' דצמבר 2010. לטענת התובעת, גם עבודה זו נאלצה לעזוב בגלל כאבים בצוואר. בסמוך למועד עדותה, צרפה התובעת אישורי השתכרות נוספים מבי"ס ירדן בחודשים יוני ואוג' 2012, וכן אישור ממר הריסון מבי"ח אל-קמינו מחו"ל המאשר כי ניתנו לתובעת 100 שעות עבודה בעלות של 20$ לשעה. אף לא אחד מנותני האישורים התייצבו לעדות, ואף לא הומצא כל אישור עבודה ממקום כלשהו עובר לתאונה.