תייר נ' ראובן ואח'

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום חוב כספי בגין ביצוע עבודות עפ"י הסכם. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע הינו בעל עסק לביצוע עבודות גבס, והנתבעים – שהינם אב ובן – הינם קבלן ומהנדס בניין העובדים יחד. לטענת התובע, ביום 24.8.09 נחתם בינו לבין הנתבעים הסכם לביצוע עבודות גבס, כקבלן משנה, בשני בתים צמודים אשר הנתבעים בנו בהוד השרון, וביום 18.10.09 נערך הסכם נוסף, לביצוע עבודות צבע באותם בתים.

לטענת התובע, למרות שהשלים את עבודות הגבס בשני הבתים, ואת עבודות הצבע השלים בבית אחד במלואן ובבית השני בשיעור של 75%, ולמרות שהגיש לנתבעים חשבון סופי בהתאם להסכם, לא שולמה לו תמורת העבודה, למעט סך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לפיכך, ולאחר שפניותיו לנתבעים לא הועילו, הגיש תביעתו לתשלום יתרת התמורה.

הנתבעים הגישו בקשה למחיקת כותרת וכן בקשת רשות להתגונן. ביום 19.3.15 ניתנה לנתבעים, בהסכמת התובע, רשות להתגונן, והתצהירים שהוגשו הפכו לכתב ההגנה בתיק.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, בין היתר, כי ההסכם שצורף ע"י התובע אינו חתום. עוד טענו הנתבעים, כי בהתאם להוראות ההסכם, היה התובע זכאי לקבלת תשלום רק בכפוף לאישור כל חשבון עבודה ע"י נציג החברה / מהנדס / מפקח, ואשר לא הוצגו ע"י התובע.

לטענת הנתבעים, בתקופה הרלוונטית חלה הנתבע 1, והנתבע 2, שהוא בנו, היה נתון בלחצים כבדים שכן נאלץ לנהל את העבודה באתר לבדו מול לחצי המזמין, וכשאביו מאושפז בבית החולים. בנסיבות אלו, טענו הנתבעים, לא נחתם בין הצדדים הסכם, הגם שהתנהל דין ודברים על בסיס טיוטה שהועברה והערות הצדדים, ואולם העבודה החלה מבלי שניתנה הדעת לכך שאין הסכם חתום.

עוד נטען, כי הנתבע 2 ביקש מאביו להקדים תשלומים לתובע על אף שלא היה זכאי לכך עפ"י העבודה שבוצעה, וזאת מתוך שיקול דעת מוטעה בשל הלחצים בהם היה נתון, ומתוך שאיפה לקדם את הפרוייקט.

הנתבעים טענו, כי התובע לא השלים את העבודה בתוך פרק הזמן שנקבע, ואף החליט על דעת עצמו להפסיק את ביצוע העבודה, ולא נעתר לדרישות חוזרות ונשנות להשלים את ביצוע העבודה כפי שהתחייב עפ"י החוזה.