המוכרים עיכבו את רישום הזכויות ויפצו

לב המחלוקת בתיק זה עניינה בשאלה האם יש מקום לחיוב הנתבעים 2-1, מוכרי דירה לתובעים, בתשלום פיצוי מוסכם עקב המועד בו הועברו הזכויות על שם התובעים וכן שאלת אחריותו בעניין זה של הנתבע 3 – צד ג' שהינו עורך הדין שייצג את שני הצדדים בעיסקת המכר.

רקע

1. ביום 11.9.2003 נחתם בין התובעים לנתבעים 2-1 הסכם למכירת ביתם של הנתבעים 2-1 במושב שואבה תמורת 320,000$. התמורה שולמה במועדים שנקבעו בהסכם עוד בשנת 2003 והחזקה בנכס נמסרה לתובעים עוד בשנת 2003. חלק מהתשלום האחרון על חשבון התמורה בסך 50,000$ שהוחזק תחילה בנאמנות על ידי הנתבע 3 בהתאם להסכם עד להמצאת אישורים על סילוק חובות, הועבר על ידו ביולי 2004 לנתבעים 2-1.

בהתאם להסכם התחייבו המוכרים להעביר את הנכס על שם הקונים במנהל מקרקעי ישראל עד ליום 23.12.03 בכפוף להשלמת התחייבויות הקונים על פי ההסכם עד לאותו מועד.

2. בשנת 2008 בעקבות בקשה להיתר בניה שהגישו התובעים התברר להם כי הזכויות בנכס לא רשומות על שמם. עוד התברר להם כי על הנכס קיים חוב בגין היטל ביוב בסך 7,666₪ וכן כי כתנאי להעברת הזכויות יש לשלם היטל השבחה בסך של כ-280,000 ₪ לא כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת החוזה. התובעים שילמו את החוב בגין היטל הביוב הגם שלטענתם הוא נובע מהיטל משנת 1996 ועל הנתבעים לשאת בו, ואילו בעניין היטל ההשבחה שהחיוב בתשלומו הוטל על פי ההסכם על המוכרים וששיעורו היה גבוה בהרבה, פנו לנתבעים.

בעקבות פנייה זו התנהלו מגעים בין הנתבעים 2-1 למועצה האזורית מטה יהודה, תחילה באמצעות הנתבע 3, להפחתת הסכום של היטל ההשבחה אותו דרשה המועצה. במסגרת מגעים אלו מונה שמאי מטעם הנתבעים, ולאחר שמגעים בינו לבין השמאי מטעם המועצה לא השתכללו לכלל פשרה, הגישו הנתבעים 2-1 הודעת ערעור על שומת היטל ההשבחה לבית משפט השלום. הערעור הוגש בנובמבר 2009, בטרם הגשת התביעה (ר' נספח כ' לתצהיר התובע). לאחר הגשת תביעה יוצגו הנתבעים 2-1 בהליכי הערעור על ידי עו"ד אלי מרדכי.

באפריל 2011 ניתן פסק דין בפשרה ולפיו יעמוד היטל ההשבחה על סך 70,000₪. בעקבת פסק הדין שולם הסכום על ידי הנתבעים בחלוקה פנימית ביניהם.

הזכויות בנכס הועברו על שם התובעים ביוני 2011.

ניסיונות לא מועטים לנסות ולסיים את התיק בפשרה בשלב זה, לא צלחו.

טענות הצדדים