ת"א 12926-12-14 אלטויל נ' מוקלשי

הדיון בתובענה הועבר לבית משפט זה מבית משפט השלום בקריות לאחר שבמסגרת "פסק-דין" מיום 2.12.16 קבע בית משפט השלום כי הדיון בתובענה מערב סוגיות הנוגעות לפירוק שותפות. בית משפט השלום סבר כי במצב דברים זה הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי, מכח הוראת סעיף 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, וכי מאחר ומדובר בשותפות שעניינה בעסק הממוקם בבית לחם – מוקנית הסמכות לבית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות מסקנותיו אלה הורה בית משפט השלום בקריות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

תחילת הדיון בתובענה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע, שהוסבה על שלוש המחאות בסכום כולל (נומינלי) של 24,020$. בעקבות התנגדות לבקשה לביצוע שטר, שהגיש הנתבע, הועבר הדיון בתובענה לבית משפט השלום בקריות (לצורך הדיון להלן אניח כי לא ניתן לראות העברה מעין זו, שנעשתה מכח הוראתו הספציפית של סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, כהעברה שחלה עליה הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; סעיף 79 לחוק בתי המשפט חל על רשמי הוצאה לפועל מכח הוראותיהם המשולבות של סעיף 3ב לחוק ההוצאה לפועל וסעיף 104 לחוק בתי המשפט). הנתבע טען בתצהיר שצירף להתנגדות לביצוע שטר כי חתימותיו על השיקים זוייפו. בקדם המשפט שהתקיים ביום 18.1.16 אישר כי חתם על ההמחאות אך טען שאלה מולאו על ידי התובע. התובע טען כי הוא, אחיו והנתבע היו שותפים לעסק בבית לחם, וכי ההמחאות מולאו על ידי הנתבע לצרכיו הפרטיים, הועברו לצדדים שלישיים וחזרו לידי התובע לאחר לשלם את תמורתן. בתום הדיון מיום 18.1.16 נקבע כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי על הנתבע לשלם לו סכום של 106,400 ₪ נכון ליום 18.12.13, כשהוא סומך טענותיו על עילות "שטרית, כספית, חוזית". הנתבע הכחיש את כל טענות התובע בכתב הגנתו.

בשלב זה הועבר הדיון בתובענה למותב אחר. בקדם המשפט שהתקיים ביום 27.9.16 העלה בית המשפט מיוזמתו את השאלה אם לא ניתן לראות בתביעה ככזו המצויה בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, מאחר וסבר שעניינה בנושאים הנוגעים לפירוק שותפות. בהחלטה שניתנה בתום אותו דיון נקבע כי על הצדדים להתייחס לסוגיה עד ליום 15.11.16, וכי ככל שהתובעת [הכוונה, כך נראה, לבאת-כח התובע – ר.ו.] תגיע למסקנה כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי "תודיע על הסכמתה למחיקת התביעה על מנת שתוכל להגיש כתב תביעה ראוי בביהמ"ש המחוזי". התובע לא הגיש כל התייחסות לסוגיה זו, ואילו הנתבע הודיע שהתובע הוא אדון לתביעתו ועליו להתייחס לסוגיה זו.

כאמור, ביום 2.12.16 נתן בית משפט השלום את החלטתו. בגדרה קבע כי התביעה השטרית-הכספית היא תביעה הנוגעת לפירוק שותפות. הוא הגיע לכלל מסקנה שתביעה זו מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, וכי לנוכח מקום עסקה של השותפות הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. על רקע קביעות אלה הורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובהחלטת בית משפט השלום הגעתי לכלל מסקנה לפיה החלטתו של בית משפט השלום בקריות להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים ניתנה בהעדר סמכות וללא מתן זכות טיעון לצדדים (ולמעשה - אף בניגוד להחלטתו מיום 27.9.16). ממכלול טעמים אלה הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהחלטה בטלה.

בית משפט השלום בקריות מוסמך היה להעלות את שאלת הסמכות העניינית מיוזמתו. עם זאת, משהגיע לכלל מסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתובענה אינה מסורה לו, פתוחות היו לפניו שתי דרכים: האחת, מחיקת התביעה, כפי שצויין בהחלטתו מיום 27.9.16 (ובנסיבות המתאימות אף דחיית התביעה מכח הוראת תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); השניה, במקרים המתאימים, העברת התובענה לבית המשפט המוסמך במחוז השיפוט לו הוא משתייך. יובהר כי לבית משפט השלום במחוז חיפה קיימת הסמכות להעביר תובענה לדיון בבית משפט שלום במחוז אחר אם העלו הצדדים טענות בעניין העדר סמכות מקומית. קיימת לו אף הסמכות להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט מחוזי במחוז חיפה במקרה בו הגיע למסקנה כי התובענה אינה מצויה בתחום סמכותו העניינית. עם זאת, אין באפשרותו לעשות את שני הדברים גם יחד: להעביר את התובענה לדיון בבית המשפט המחוזי בשל העדר סמכות עניינית ועל יסוד מסקנתו כי יש מקום להפעלת הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט בנסיבות העניין; ולהעבירה ממחוז למחוז. דרך פעולה מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 78 ו-79 לחוק בתי המשפט. יתירה מזו, מרגע שקבע בית משפט השלום כי אין הוא מוסמך עניינית לדון התובענה, לא היה הוא רשאי לתת הוראות נוספות הנוגעות, לאמיתו של דבר, לסמכות המקומית.