המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור ואח' נ' אחימן ואח'

 זו בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, בטענה שהוגשה בניגוד לתקנה 45, לפיה על צד לתבוע את כל סעדיו עקב אותה עילה, שאם לא כן לא יתבע כל סעד שלא תבעו, אלא אם הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו. לטענת המבקשים, המשיבה הגישה בגין הוצאת צינור המים תובענה לסעד הצהרתי כי הסכם הפשרה מיום 11.2.96 קוים ביום 14.4.98. לטענת המבקשים, המשיבה לא ביקשה באותה תובענה השבת כספים ששילמה ביתר ולא קיבלה אישור לפצל את הסעדים. לפיכך, היא אינה רשאית לתבוע את הסעד של השבת כספים לפי תקנה 45.

המבקשים טוענים עוד, כי יש כנגד המשיבה השתק עילה לגבי תביעה זו, שכן פסק הדין בע"א 6156-10-12 סגר את נושא הסכם הפשרה. כמו כן, טוענים המבקשים, כי החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 4.3.14 לסגור את התיק עקב אי הגשת תחשיבים על מצב החוב בתיק היא מעשה בית דין לגבי הטענה שקיימת יתרת זכות לטובת המשיבה.

המשיבה השיבה לבקשה, וטענה כי לא מתקיים השתק עילה המונע מהמשיבה הגשת תביעה זו. המבחן הוא זהות העילה, והעילה אינה זהה. עוד טענה המשיבה, שגם אם היה מדובר באותה עילה, נקבע בפסיקה כי הזוכה בסעד הצהרתי רשאי לתבוע את הסעד האופרטיבי הנובע מאותה עילה, ללא צורך בהיתר לפיצול סעדים. לטענתה, גם החלטה רשם ההוצאה לפועל לסור את התיק אינה מעשה בית דין באשר לקיומה של יתרת זכות.

עד יום 30.4.17 לא הוגשה תשובה מטעם המבקשים לתשובת המשיבה.

אני דוחה את טענת המבקשים לפי תקנה 45, הן משום שסעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי על סמך אותה עילה, ללא צורך בהיתר לפיצול סעדים (ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה (1) 177; ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות נ' צוברי), והן משום שאין מדובר באותה עילה, כמשמעותה לצורך תקנה 45. עילת התובענה הראשונה היתה השאלה אם קיימה המשיבה את הסכם הפשרה. עילת התובענה כאן היא השבה של סכומים ששולמו ביתר בתיק הוצאה לפועל, על פי התוצאה של העילה הקודמת. אלו עילות שונות.

המשיבה הבינה שטענת מעשה בית דין זהה לטענה לפי תקנה 45. אני מבין שמדובר בשתי טענות נפרדות. מכל מקום, גם לצורך טענת מעשה בית דין יש לעסוק בזהות העילה, כשהטענה היא להשתק עילה. לגבי השתק עילה נאמר כי "מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561). תביעת ההשבה מבוססת על עובדות שונות ועל טענות משפטיות שונות מאשר התובענה לסעד הצהרתי בדבר קיום הסכם הפשרה. לצורך הוכחת קיום הסכם הפשרה, היה די בהוכחת ביצוע פעולות בשטח ופירוש הסכם הפשרה. העובדות לצורך תביעת ההשבה הן תשלום כספים, שכלל לא היה רלבנטי בתובענה להצהיר על קיום הסכם הפשרה, והטענות המשפטיות עוסקות בחובת ההשבה. אלו עילות שונות, וגם אם היה בידי המשיבה להגיש תחילה לא תובענה לסעד הצהרתי אלא תובענה הכוללת את שתי העילות השונות שבידה, אין היא מנועה מלתבוע את הסעד הכספי לאחר שביקשה סעד הצהרתי בלבד. על כן אני דוחה את הטענה להשתק עילה.

הטענה הנוספת, באשר להחלטת רשם ההוצאה לפועל, נטענה כטענת מעשה בית דין, מבלי לפרט אם נטענה טענת השתק עילה או השתק פלוגתא, שני היבטיו של מעשה בית דין. אין מדובר בהשתק עילה, שכן בקשת המשיבה מרשם ההוצאה לפועל לסגור את התיק אינה תובענה. כנראה הטענה היא להשתק פלוגתא. השתק פלוגתא קיים כששאלה שבמחלוקת בין הצדדים נדונה לגופה והוכרעה. רשם ההוצאה לפועל לא דן בשאלת יתרת החשבון בין הצדדים לגופה ולא הכריע בה. על כן, אין השתק פלוגתא.

על פי כל האמור, אני דוחה את הבקשה הנוספת לסילוק על הסף. המבקשים הנתבעים ישלמו לתובעת המשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,850 ₪.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ז, 01 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: