ת"א 12889-09 וינסטון נ' מכבי שירותי בריאות ואח'

1.לפניי בקשת התובעת למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

עניין לנו בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובעת אשר לקתה לטענתה בשיתוק עקב זריקת חיסון נגד מחלת השפעת שניתנה לה על-ידי הנתבעים. בתמיכה לתביעה הוגשה חוות דעת וכן חוות דעת משלימה של פרופ' יהודה שינפלד, מומחה לרפואה פנימית, אלרגיה ואימונולוגיה קלינית, המתייחסת לשאלת האחריות והקשר הסיבתי. מינוי המומחה בתחום הנוירולוגיה מתבקש, אם כן, לצורך הוכחת נכותה של התובעת.

לטענת התובעת אין לה את היכולת הכללית לשאת במימון חוות הדעת; וכמו כן, פניותיה ופניות באי-כוחה למספר מומחים בתחום הנוירולוגיה לא צלחו לשם קבלת חוות דעת. הנתבעים מתנגדים לבקשה.

2.על-פי ההלכה המושרשת, שילובן של תקנה 127 ו-130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו. אלא, ש"השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג." (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בלינסון נ' עזבון אייזנבך, פיסקאות 9-8 להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל והאסמכתאות הנזכרות שם (8.5.12); וראו גם, רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה, פיסקה 10 החלטת כבוד השופט צ' זילברטל (23.10.12)).

3.באותן החלטות לעיל, ולאחר שסקר את הפסיקה שניתנה בסוגיה זו עד כה, התווה בית המשפט הנכבד את העקרונות שצריכים להנחות את השופט בבואו להכריע אם התובע הוכיח, באמצעות ראיות, ולא רק טען בעלמא, שהתקיימו "טעמים מיוחדים שיירשמו" כנדרש בדין, לשם מתן פטור מן החובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה. כך, נפסק, כי על התובע "להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר." (עניין עזבון אייזנבך, פיסקה 11). בהתאם, נפסק, כי חסרון כיס של התובע הוא "טעם מיוחד" כנדרש. אלא, שנקבע, כי אין מדובר בתנאי מספיק, נוכח תנאי נוסף נדרש, לפיו על התובע להראות כי קיים יסוד ממשי לכאורי לתביעתו נגד הנתבע, היינו, לטענותיו בדבר הרשלנות הרפואית המיוחסת לו, ואין מדובר בתביעת סרק (עניין פלונית, פיסקה 9).

4.מן הכלל אל הפרט. בשים לב לחוות הדעת של פרופ' שינפלד מטעם התובעת, זו מיום 10.4.12 וזו מיום 28.1.14, ואף משנתתי דעתי לחוות הדעת של ד"ר שלמה בר-סלע מטעם הנתבעים, דומה כי התובעת עמדה בנטל להראות כי קיים יסוד ממשי לכאורי לתביעתה נגד הנתבעים וכי אין מדובר בתביעת סרק. אשר לטענת התובעת בדבר העדר יכולת כלכלית לממן חוות דעת מטעמה, בשים לב לאמור בתצהיר התובעת ונוכח חקירתה הנגדית על תצהירה זה ביום 10.12.13 שוכנעתי כי אכן אין ביכולתה של התובעת לממן את מלוא עלות חוות הדעת, אך יש בידה מקורות חלופיים אשר יאפשרו לה לשאת במימון חלקי של חוות דעת כאמור (ראו: עמ' 4 ש' 23 - עמ' 5 ש' 2). נוכח מסקנתי זו, אין לי צורך להידרש לטענתה הנוספת של התובעת בדבר קושי באיתור מומחה שייתן חוות דעת, הגם שאעיר כי ספק בעיני אם נעשו די ניסיונות לאתר מומחה לשם מתן חוות דעת בנוגע לגובה הנכות בלבד.

5.בנסיבות אלה, ובשקלול כלל השיקולים המשמשים בזירה, אני מוצאת להיעתר לבקשת התובעת למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה אשר יחווה דעתו בשאלת נכותה של התובעת, וזאת במימון ביניים של שני הצדדים בחלקים שווים.

שכרו של המומחה יעמוד על סך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ.

בטרם מינוי, התובעת תפקיד מחצית משכר המומחה בקופת בית המשפט, עד יום 1.9.14. הנתבעים יודיעו בתוך 10 ימים מעת שיופקד שכר המומחה האם ברצונם להגיש חוות דעת מטעמם בטרם ימנה בית המשפט את המומחה מטעמו.