ת"א 12852-11-14 ד"ר זכוכית בע"מ נ' דוכובנה ואח'

ביום 23.5.16 בדיון במעמד באי כוח הצדדים ניתנה על ידי החלטה המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית וקביעת התיק להוכחות.

התובעת הייתה אמורה להגיש תצהירים מטעמה עד ולא יאוחר מיום 1.8.16.

ביום 9.1.17 ניתנה על ידי החלטה כי לאור אי הגשת תצהירים מטעם התובעת דיון ההוכחות בטל והתבקשה הבהרת ב"כ התובעת בנושא אי הגשת התצהירים.

ביום 15.1.17 הוגשו לתיק תצהירים ורשימת נספחים, עותק הנספחים לא הוגש, וזאת בלא כל בקשה ו/או הודעה כלשהי.

עוד באותו היום הוגשה בקשה מטעם הנתבעים להורות על הוצאת תצהירי התובעת מהתיק לנוכח הגשתם באיחור בלא כל בקשה.

התובעת הגישה תגובה ביום 16.1.17. במסגרת החלטתי הבהרתי כי לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים באיחור, ומשכך ביום 17.1.17 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית.

הנתבעים הגישו תגובה, והוגשה תגובה לתגובה.

התובעת טוענת, כי הנתבעים עתרו להורות על תיקון כתב ההגנה, וכי היה עליהם להגיש כתב הגנה מתוקן, ומשכך היה על התובעת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה 45 ימים לאחר מתן הגשת כתב ההגנה המתוקן. לטענת התובעת הואיל וכתב ההגנה המתוקן הוגש רק ביום 16.11.16 הרי המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת לא הגיע.

הנתבעת טוענת, כי המועדים שהוסכמו היו בהנחה שתוגש תביעה שכנגד, ואולם משלא הוגשה תביעה שכנגד, לאור התנגדות התובעת והחלטת ביהמ"ש, הרי גם המועדים הללו אינם רלוונטיים, מה גם שהתובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה לאחר 60 יום ולא 45 יום.

התנהלות התובעת אינה מקובלת עלי.