ת"א 128-12-12 נאעלווה נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות לנוכח הוראת סעיף 5 א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952.

1. לאחר שנתתי דעת לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

2. סעיף 5א(3) לחוק אחריות המדינה קובע:

   "לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נשוא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת הארכה כאמור לא תעלה על שלוש שנים" (ההדגשה שלי ע.ע.).

    

   בענייננו התביעה הוגשה לפני כ 10 שנים, ביום 8.9.2005, כשנתיים וחמישה חודשים לאחר האירוע. במשך השנים, התביעה התנהלה כסדה, הוגשו ראיות בתיק, לרבות חוות שדעת רפואיות מטעם הצדדים; הוגשו תחשיבי נזק וניתנה הצעה של בית המשפט.

    

   בבקשה מיום 30.3.14, עתרה המדינה לדון תחילה בשאלת סיווג האירוע , אם פעולה מלחמתית אם לאו, ובקשתה התקבלה; בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.3.15.

   בנסיבות אלה, כאשר המדינה ניהלה את התיק בפועל במשך שנים רבות, קרוב לעשור, יש לראות בה כמי שזנחה את טענת ההתיישנות; כאמור המדינה עצמה בקשה לאחרונה לקיים דיון בתיק לבירור סיווג הפעולה שבמסגרתה נפגע התובע, ולפיכך היא מושתקת עתה לטעון נגד קיום הדיון בתיק. סבורני כי בנסיבות אלה, חידוש טענת ההתיישנות על ידי המדינה בשלב הזה של ההליך, נגוע בחוסר תום לב ומנוגד להגינות הציבורית, שחלים על המדינה גם בפעולתה במישור האזרחי (השוו: דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נגד אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4), 132, פיסקה 2 לחוות דעתה של כ' השופטת חיות; בג"ץ 492/79 חברה פלונית נ' משרד הביטחון, מדינת ישראל, בעמ' 715).

    

3. זאת ועוד, מחומר הראיות שהוגש בתיק, לרבות התיעוד הרפואי וחוות הדעת הרפואיות, עולה כי התובע נפגע באורח קשה ביותר באירוע מושא התביעה. בעקבות כך, הוא היה מאושפז ועבר טיפולים אינטנסיביים במשך כ 5 חודשים; הוא אף נאלץ להגיש עתירה לבית השפט הגבוה לצדק על מנת לחייב את המדינה להעניק לו טיפול רפואי. בנסיבות אלה סביר לקבוע כי לא הייתה לתובע אפשרות להגיש את תביעתו במשך תקופת אשפוזו, במשך כ 5 חודשים, ולפיכך אף מן הדין ומן הצדק להאריך את תקופת ההתיישנות כאמור בסעיף 5א(3) למשך כ 5 חודשים, עד למועד הגשת התביעה, כשנתיים וחמישה חודשים לאחר האירוע.

    

4. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה דנן, משום שלא מתקיים הרציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 5א, הנעוץ בקושי הראייתי המיוחד המאפיין את בירורן של תביעות מסוג התביעה דנן, שפוגע ביכולתה של המדינה להתגונן מפניהן, לרבות: איתור עדים, שחזור האירוע וכיו"ב; קושי ההולך ומתעצם ככל שחולף זמן מן האירוע (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק לטיפול בתביעות של פעולות כוחות הביטחון ביהודה והשומרון וחבל עזה, התשנ"ז-1997, ה"ח 2645, 497; בר"ע (מחוזי ירושלים) 926/09 מדינת ישראל נ' עיסאווי (מיום 10.6.2009).