ת"א 12797-10-14 אלמליח ואח' נ' היס ואח'

מונחת בפני בקשת הנתבעים להורות לתובעים לשלם תשלום אגרה הולם בגין התביעה שהוגשה בתיק ולחילופין למחיקת התביעה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ממש בבקשה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי הינו מסווג כתביעה לקבלת פיצויי נזיקין כשסכום התביעה הינו כסמכות בית המשפט ועל כן שולמה האגרה בגינו בפתיחת ההליך בסך 712 ₪ לפי תקנה 5 לתקנות בתי משפט (אגרות),התשס"ז-2007 ולא לפי תקנה 6 (2.5% מסכום התביעה) ,קרי, האגרה שולמה כתביעה נזיקית ולא כתביעה בסכום קצוב.

סיווגה של התביעה תיעשה מתוך הנטען בכתב התביעה על העובדות ועילות התביעה הנטענות בו.

מעיון בכתב התביעה עולה כי חלק מראשי הנזק הנטענים הינם בגדר "נזקי גוף" כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות לטיפול נפשי, כאב וסבל,הפסדי שכר לעתיד, שבגינם האגרה שיש לשלם הינה לפי תקנה 5 לתקנות, ואילו חלק אחר מראשי הנזק הנטענים אינם בגדר "נזק גוף" כגון פגיעה בכבוד המת וביזויו,הפרת חובה חקוקה,פגיעה ברגשות התובעים ,פיצויים עונשיים. אף פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה ופיצויים מוגברים בנסיבות דנן אין לסווגם בגדר "נזק גוף" ואנמק בקצרה בהמשך.

למרות איזכורים רבים של הפסיקה במסגרת טענות הצדדים, הגם שלא תמיד צוטטו במלואם,הלכה מחייבת בנושא יש אחת והיא "הילכת מנסור" (רע"א 5237/06 מ"י נ' מנסור).

על פי ההלכה "נזק גוף" יכול לכלול בחובו פגיעה גופנית ופגיעה נפשית, ואולם, על מנת שפגיעה תעלה כדי "נזק גוף" יש צורך להוכיח כי הפגיעה בניזוק גורמת לליקוי או לנכות כתוצאה ממעשה העוולה האזרחי. כאשר הפגיעה אינה מותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו של הניזוק הפיצוי הנתבע אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני או שאיננו ממוני. דוגמא לכך על פי ההלכה הינם עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו,בשמו, במעמדו,בדימויו העצמי. לפיכך, פגיעה וחילול בכבוד המנוח ,ברגשות התובעים ובגין הפרה חובה חקוקה כפי שנטען בסעדים המפורטים בכתב התביעה אינם בגדר "נזק גוף". המדובר בנזק שלא נילווה לו ליקוי או נכות רפואית.

ראש נזק נטען בכתב התביעה של "פיצויים עונשיים" לא הוכר בפסיקה כ"נזק גוף". פיצוי עונשי אינו נגרם מעצם טבעו מהנזק שנגרם לניזוק ואינו תלוי בו ועל כן יש לכמתו ולשלם בגינו אגרה לפי תקנה 6 לתקנות.

באשר לראשי נזק של "פיצויים מוגברים" ופיצויים בגין "פגיעה באוטונומיה", אמנם מדובר במקרים רבים (כפי שנקבע בפסיקה) בנזק משני ביחס לנזקי הגוף, ואולם בעניינינו התובעים לא צירפו חוו"ד רפואית ואין די בהעלאת טענה בעלמא כי הפגיעה באוטונומיה עולה כדי ליקוי נפשי ממשי.בסעיף 67 לכתב התביעה טוענים התובעים כי הינם שומרים על זכותם לצרף חוו"ד בתחום הפסיכיאטרי, אולם אין לסווג בכך את הסעד הנתבע כסעד בגין "נזק גוף". ככל שנתבע סעד בגין נזק נפשי יש לצרף חוו"ד כנדרש המעידה על ליקוי או נכות נפשית וממנה יש לגזור "הפיצויים המוגברים" או שלצידה יש לטעון את "הפגיעה באוטונומיה". משלא נעשה כן, יש לסווג ראשי נזק אילו תחת התחולה שבתקנה 6 לתקנות.

לאור האמור לעיל, אני מורה לתובעים לכמת ראשי הנזק המפורטים בהחלטה זו ולשלם אגרה בגינם בהתאם לתקנה 6 לתקנות בתוך 30 יום ,שאם לא כן, אדרש לבקשה למחיקת ראשי נזק אילו מכתב התביעה.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.