ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
12796-03-15,62333-12-14
11/05/2017
|
בפני השופטת:
אושרי פרוסט-פרנקל
|
| - נגד - |
תובעים:
אסף דקל
|
נתבעים:
יכין תעשיות בע"מ
|
| החלטה |
לפני בקשת נתבעת 1 לפסיקת הוצאות בעקבות מחיקת התביעות לבקשת התובע. נתבעת 1 עותרת לחיוב התובע בהוצאותיה ובשכר טרחת באי כוחה בסך של 105,362 ₪ ולהתנות הגשת תביעה נוספת של התובע בתשלום סכום זה.
לטענת הנתבעת 1 יש לחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכר טרחה כיוון שהתביעות שהוגשו מנופחות וחסרות בסיס והיום לשיטתה, התובע מודה בכך ומוחק את התביעות. התביעה התנהלה במשך שנתיים, שבמהלכן הושקעו משאבים רבים של זמן וכסף, בניהם הגשת כתבי הגנה ובקשה לסילוק על הסף ובקשה להעברת הדיון לתל אביב.
לטענת נתבעת 1 הוגשו בקשות שונות, התקיימו 3 דיוני קדם ופגישת מהו"ת והושקעו מאות שעות עבודה.
התובע בתגובתו עותר לדחיית הבקשה שכן לטענתו לא הודה בכך שהתביעות מנופחות וטוען כי בקשת נתבעת 1 מנופחת וכי ההוצאות הנטענות אינן מבוססות. לטענת התובע , נתבעת 1 מתעלמת מנסיבות המיוחדות ויוצאות הדופן אליהן נקלע התובע כאשר בא כוחו הושעה מהלשכה למשך 21 שנים. סיבה נוספת למחיקת התביעות היתה עזיבת המושכר נשוא התביעות.
לטענת התובע נאלץ להגיש תביעה כיוון שנתבעת 1 סרבה לאפשר לו להכניס שוכר חלופי, שאושר ע"י נתבעת והנזק שנגרם לו הינו בסך מאות אלפי שקלים. התביעה השניה הוגשה לאחר שנתבעת 1 סיכלה בשנית הכנסת שוכר חילופי ומנעה מהתובע למכור את עסקו. לטענתו איננו אמור לשאת בהוצאות הגנת טרם הכרעה במחלוקת בין הצדדים והחשבוניות שצורפו לבקשה אינן מפרטות את הפעולות שנעשו.
הנתבעת 1 טוענת כי אין בהרשעת בא כוח התובע בהליך משמעתי כדי להצדיק מצב שבו תישאר בחסרון כיס ולגרסתה, סכום ההוצאות אותו היא מבקשת, הינו סביר. החשבוניות שצורפו מלמדות על הוצאותיה והטענה כי לא ברור למה הן מתייחסות היא טענה תמוהה ומוזרה שכן, לשיטתה ברור שמדובר בהוצאות בגין התביעות שבכותרת.
דיון:
תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי
"(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.
(ג) ....".
תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט יכול לחייב בעל דין בתשלום הוצאות ללא פירוט שיעורן.
"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת: