ת"א 12794-02-11 בזבזת נ' עלי בדריה

התביעה היא לפינוי הנתבע מהדירה בת שלושה חדרים הנמצאת בקומה השנייה ברחוב אחואן אלצפא 17 בירושלים.

לטענת התובע, הנתבע מתגורר בדירה בשכירות רגילה, לפי הסכם שכירות משנת 1980. עוד לטענתו, הנתבע לא שילם את דמי השכירות עבור שנת 2010, וביום 23.1.11 הוא פנה אליו, הודיע לו על סיום יחסי השכירות וביקש מהנתבע לפנות את הדירה עד ולא יאוחר מיום 1.2.11.

לטענת הנתבע הוא דייר מוגן במושכר, לאחר שבשנת 1984 הוא שילם דמי מפתח בסך של 10,000 דינר ירדני ונחתם חוזה שכירות מוגנת בינו ובין אביו של התובע. עוד טוען הנתבע כי לא קמה לתובע עילה לפינויו מן הדירה.

התובע נתן עדות. מטעם הנתבע העידו בנו יוסף בדריה והנתבע עצמו.

הרקע העובדתי

התובע העיד כי הדירה הייתה בבעלותו של המנוח חליל אחמד בזבזת (התובע, סעיף 4 לתצהיר).

אין מחלוקת כי ביום 1.1.80 נחתם בירושלים הסכם שכירות רגילה בין חליל אחמד בזבזת כמשכיר לבין הנתבע, על פיו הושכרה הדירה לנתבע בשכירות רגילה. תקופת השכירות הייתה לשנה ודמי השכירות היו בסך 600 דינר לשנה.

הסכם השכירות צורף כנספח א' לתצהיר התובע.

אין מחלוקת כי עם תום שנת השכירות הראשונה לא נחתם בין הצדדים הסכם נוסף.

התובע הצהיר כי: "עברו שנים ועל אף שתוקף ההסכם הסתיים, אלא שאבי השאיר את הנתבע בדירה כאשר הסכם השכירות עצמו היה מתחדש מדי שנה באמצעות תשלום דמי השכירות השנתיים מראש בתחילת כל שנה קלנדרית" (התובע, סעיף 7 לתצהיר).