ת"א 1277-08-12 אלישיב נ' אדרי ואח'

כללי

1.התובע, אז תושב הישוב עתניאל שבדרום הר חברון כבן 17, נעצר על-ידי כוחות מג"ב במהלך פעילות כוחות הביטחון שבוצעה ביום 5.8.10 לפינוי והריסת מבנים בלתי חוקיים באזור המכונה "גבעה 18" בסמוך ל"גבעת החרסינה" בקריית ארבע. האירוע שארך שעות ארוכות לווה בהפרות סדר במספר מוקדים של עשרות נערים, חלקם רעולי פנים, במהלכן הוצתו מטעים סמוכים של תושבים פלסטינים, יודו אבנים אל עבר כוחות הביטחון, נוקבו גלגלי כלי הרכב של הסמח"ט והוכה קצין צה"ל. לטענת התובע הוא לא נטל חלק בהפרות הסדר ואף על-פי כן נעצר לטענתו באופן בלתי חוקי ותוך שימוש חריג בכוח. בגין כך הוגשה תביעתו דנן לפצותו על נזקיו בסך 25,000 ₪.

2.להשלמת התמונה אציין כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד הנתבע 1 לו יוחסה בין היתר האלימות בביצוע המעצר. הנתבעת 2 (להלן: המדינה) הגישה הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובד הציבור לפי סעיף 7א לפקודה הנ"ל. בהתאם נדחתה התביעה נגד הנתבע 1, תוך שנקבע כי יראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של הנתבע 1 ואת מעשי הנתבע 1 כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו (פסק דין חלקי, 17.12.14).

הראיות מטעם הצדדים

3.ככל שמדובר בסוגיית האחריות כל אחד מן הצדדים פרש את השתלשלות האירועים עד לביצוע המעצר של התובע. גרסת התובע ביחס לנסיבות שהובילו להגעתו למקום האירוע ולאופן ביצוע מעצרו נפרשה בעדותו ובעדות אמו גב' אסנת נחום. לעומתם גרסת המדינה התמקדה מטבע הדברים בפן של פעילות כוחות הביטחון בליל האירוע במהלכה נעצר התובע כמי שנחשד שנטל חלק בהפרות הסדר; והיא נפרשה בעדותם של המ"פ נתנאל משה (להלן: מ"פ משה), קשר המ"פ נדב שטיינר (להלן: הקשר שטיינר), ושוטרי מג"ב סמ"פ חביב אדרי (להלן: סמ"פ אדרי) ורועי דדון (להלן: השוטר דדון) (להשלמת התמונה אציין כי הודעותיהם של השוטר יבגני טורופצב ונהג הסמח"ט רומן טרקן שצורפו לכתב ההגנה לא הוגשו כראיות מאחר שאלה לא התייצבו למתן עדות). אשר לאירוע המעצר עצמו התובע הוסיף והגיש סרטוני וידאו שצולמו והוגשו כראיות על-ידי שלושה עדי ראיה לאירוע - עו"ד איתמר בן גביר, מר אריה דייויס ומר עופר אוחנה שצילם שני קטעי צילום (להלן יכונה כל אחד מן הסרטונים על שם עורכו - סרטון בן גביר (ת/4); סרטון דייויס (ת/1); וסרטון אוחנה 1 ו-2 (ת/3)). גם המדינה צירפה לכתב הגנתה סרטון וידאו שצולם על-ידי חייל שנכח במקום האירוע, ואולם בתום דיון ההוכחות הודיעה כי היא מוותרת על הגשתו מאחר שלא עלה בידה להגישו באמצעות עורכו (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 5-4). למעשה הצדדים אינם חולקים על מה שנראה בסרטונים שהוגשו מטעם התובע והמחלוקת נותרה ביחס למשמעות שיש לייחס לדברים על רקע ההתרחשות העובדתית שאינה מוסכמת שקדמה להם ושאינה מתועדת בסרטונים.

4.אשר לסוגיית הנזק, ככל שמדובר בנזקים הפיזיים התובע ביקש להסתמך על תעודה רפואית ממרפאת חברון מיום 5.8.10 וכן סיכום ביקור מיום 8.8.10 אצל רופא קופת החולים.

דיון

חוקיות המעצר

5.גרסת התובע ואמו ביחס לנסיבות הכלליות שהובילו להגעתם למקום האירוע הייתה בעיקרה זהה. לגרסתם בליל האירוע נסעו יחדיו מביתם בעתניאל לכוון "גבעה 18" בעקבות הודעה טלפונית שהתקבלה אצלם לפיה נערך פינוי במקום, וזאת על מנת לחפש את האח עמיחי שהיה אז כבן 14 ולן בגבעה מבלי שהיה ברשותו מכשיר סלולארי. בהגיעם למקום בשעה 04:00 לערך נתקלו במחסום של כוחות הביטחון שמנע את הכניסה לגבעה. כעבור זמן מה ותוך כדי שהאֵם משוחחת עם השוטרים שעמדו בשער הכניסה הסגור ל"גבעה 18" ומיידעת אותם כי היא מחפשת את בנה עמיחי, הגיע הוא מהעבר השני וסיפר לאמו כי הוכה על-ידי שוטרים, ומשכך סרו האֵם והאח לתחנת המשטרה הסמוכה בקרית ארבע להגיש תלונה. קרוב לשעה 06:00 שבו לשער הכניסה ל"גבעה 18" אשר נפתח בינתיים, והשלושה עלו רגלית לגבעה כדי לחפש את התפילין של האח עמיחי בין הריסות בית הכנסת ולצלם את המבנים שנהרסו. בהגיעם למעלה הגבעה הבחינו בשופל של צה"ל עורם תלולית עפר שנועדה לחסום את שביל הגישה לגבעה, ובקבוצה של נערים רעולי פנים מיידים לעברו אבנים. לגרסתם כוחות הביטחון החלו במרדף אחר מידי האבנים, בעוד התובע אמו ואחיו נותרו לעמוד במקומם משום שלא הרגישו צורך לברוח באשר אף אחד מהם לא נטל חלק בהתפרעות. התובע אף אחז במצלמה בידו לתעד את הנעשה. בשלב זה - ממנו החל התיעוד בסרטוני הווידאו - לפתע אחד משוטרי מג"ב, שבדיעבד הסתבר כי מדובר בסמ"פ אדרי, משך את התובע ממקום עומדו, הפילו ארצה והחל לגרור אותו מפאת ראשו מרחק כמה מטרים על פני אדמת החצץ אל מול עיניהם ההמומות של האח והאֵם שהתחננה לפני סמ"פ אדרי שישחרר את התובע שלא עשה כלום. רק לאחר שאחד הנוכחים העיר לסמ"פ אדרי שהתובע מדמם מגבו בשל גרירתו על גבי הקרקע הרים סמ"פ אדרי את התובע על רגליו והוליכו לעבר הג'יפ המשטרתי תוך שהוא מעקם את ידו השמאלית לעבר גבו. גם בהגיעם לג'יפ המשטרתי לא פסקה האלימות כלפי התובע כאשר שוטר מג"ב אחר, שזהותו אינה ידועה, ריתק אותו בשכיבה לקרקע, רכן עליו באמצעות הנחת ברכו על גבו ודחף את פרצופו לאדמה. כל זאת נעשה על-פי הנטען מבלי שהתובע נטל כל חלק בהפרות הסדר ואף מבלי שהתנגד למעצרו (ראו: עדות התובע בחקירה ראשית בעמ' 3 ש' 15 ואילך; עדות אֵם התובע בחקירה ראשית בעמ' 12 ש' 3 ואילך).

6.עם זאת בכמה פרטים ספציפיים מהותיים נתגלעו סתירות ואי התאמות בעדויות התובע ואמו - בין האחת לאחרת, וכן בין כל אחת מהן לכל אחת מן ההודעות שמסרו השניים במחלקה לחקירות שוטרים (נ/1 ו-נ/2, בהתאמה).