חנינוביץ נ' סיבולקביץ ואח'

מונחות לפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. התביעה הראשונה הוגשה על-ידי התובע, עורך דין במקצועו (להלן: "התובע") ועניינה תשלום שכר טרחה בגין טיפול בעסקת מכר של נכס מקרקעין בחיפה, אשר היה בבעלות הנתבעת (להלן: "הנכס"). התביעה השנייה הוגשה על-ידי הנתבעת כנגד התובע, ועניינה עתירתה להשבת כספים שלטענתה העבירה לתובע במזומן בהזדמנויות שונות והם תשלומי יתר במסגרת ביצוע העסקה האמורה. 

1. התובע העמיד את תביעתו על סך 67,207 ₪ והנתבעת העמידה את תביעתה על סך 394,463 ₪ .

    

   עיקר העובדות הרלבנטיות

    

2. כעולה מחומר הראיות, ביום 17.10.2010 נכרת חוזה המכר ובו נמכר הנכס מהנתבעת לצד שלישי (להלן: הרוכשת"), תמורת סך של 2,900,000 ₪ (להלן: "החוזה" או "עסקת המכר").

    

3. אין מחלוקת כי התובע העניק לנתבעת שירותים מקצועיים של עריכת-דין, בכללן ולעניין עסקת המכר, ייצג התובע את שני הצדדים לחוזה (סעיף 7.1 בחוזה) ומשניהם גבה שכר טרחה. למצער בין התובע לבין הנתבעת, לא נכרת הסכם שכר טרחה בכתב. הסכמות הצדדים, ככל הנראה, היו בעל-פה בלבד.

    

4. לפי הקבלות שהוצגו במסגרת ההליך דנן, התובע גבה מהנתבעת (המוכרת) שכר טרחה בגובה 40,000 ₪ (ראו: חשבוניות מס מיום 1.12.2010 ומיום 12.1.2011) ומהרוכשת גבה שכר טרחה בגובה 200,000 ₪ (ראו: חשבונית מיום 17.10.2010).

    

5. כאמור, תמורת העסקה היא 2,900,000 ₪ (סעיף 9.1 בחוזה). להבטחת תשלום המיסים המוטלים על המוכרת (הנתבעת), סוכם בחוזה (סעיף 9.2.4) כי יופקד בנאמנות התובע סך של 650,000 ₪ (להלן: "סכום הפיקדון").