ת"א 12706-02-15

לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ו/או "הנתבעת" ) להורות על סילוק התביעה כנגדה בהתאם לתקנות 100(1), 100(2), 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בהעדר עילה ובהעדר יריבות בין התובעת ( להלן: "המשיבה" ו/או "התובעת" ) לנתבעת.

לטענת הנתבעת, היא איננה חתומה על טיוטות המסמכים והמסמכים שעל בסיסם הוגשה התביעה ולכן הנתבעת איננה חייבת לתובעת דבר מכוח דיני החוזים, דיני תום הלב, או דיני עשיית עושר שלא במשפט. לטענתה, כל טענות התובעת הן כלפי מר' עמיחי ניסנוב ( להלן: "ניסנוב" ) שלא היה נושא משרה או בעל מניות אצלה, כבר משנת 1999 ולכן כל הסיכומים וההבנות עמו, נעדרות תוקף כלפיה.

עוד טוענת הנתבעת, שהודעת התובעת בסעיף 11 לכתב התביעה כאילו שילמה לניסנוב סך של 250,000 ₪, ישירות, איננה מקימה עילת תביעה כנגד הנתבעת שכן לא מדובר בכספים ששולמו לנתבעת. לטענתה, לאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לא ניתן לייחס לנתבעת את חובותיו של ניסנוב ולכן יש להורות על סילוק התביעה כנגה על הסף .

טעם נוסף המקים עילה לסילוק התביעה על הסף הנו השיהוי הרב בו נקטה התובעת כאשר הגישה את התביעה כ-6 שנים לאחר ביצוע התשלום הראשון וכ-4 שנים לאחר שנודע לתובעת על מכירת המניות ולא פעלה לגביית החוב לאלתר.

התובעת בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה שכן לשיטתה היריבות בינה לבין הנתבעת ישירה מכוח ההסכמות על שיתוף פעולה אליהן הגיעו הצדדים, לביצוע הסכם הקומבינציה, כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה.

לטענת התובעת, הנתבעת חתומה על נספח ג' להסכם הקומבינציה , מה שמקים יריבות ישירה בין הצדדים.

לגבי טענות השיהוי והוויתור, טוענת התובעת כי מדובר בטענות שדורשות הוכחה ולכן יש לדון בהן בטרם הכרעה.

הנתבעת בתשובתה טוענת, כי המסמכים אליהן מפנה התובעת תומכים דווקא בטענה להעדר יריבות ישירה בין הצדדים.

דיון:

בית המשפט העליון קבע כי זכות הפניה לערכאות הנה זכות חוקתית מוגנת. עוד קבע בית המשפט העליון כי מדובר בזכות בעלת פן מהותי ולא רק פרוצדוראלי ולכן יש לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט. ראה לעניין זה רע"א 8864/99 ליאת אלנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תק-על 2000, שם נאמר כי: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט. מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון".

בהתאם לפסיקה , נקבע כי ככלל, קבלת בקשה לסילוק על הסף, תתקבל רק במקרים חריגים ומיוחדים: "הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" (ע"א 693/83 שמשון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו מ(2), 668, 271).

עוד נקבע כי, בית המשפט יורה על מחיקת התובענה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' מא' (1), 577, ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה מו' (1), 470, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', מה (4), 18).

בשים לה להלכות הנוגעות לסילוק תביעה על הסף והתנאים לכך, ובשים לב לטענותיהם הקוטביות של הצדדים להליך , באשר לחובות המוטלות על הנתבעת לפי דיני החוזים, דיני תום הלב ודיני עשיית עושר שלא במשפט לאור ההסכמות בין הצדדים , לפי נספחי כתב התביעה , נדרש בירור בטרם הכרעה , ולא ניתן לקבוע כבר בשלב זה, שאילו התובעת תוכיח את כל טענותיה, היא לא תהיה זכאית לסעדים להם היא עותרת.

גם את סוגיות השיהוי והויתור יש לבחון לאחר שמיעת הצדדים, בטרם הכרעה ובוודאי שהשיהוי אינו נימוק למחיקה על הסף.

לפיכך הבקשה נדחית

אין צו להוצאות