מ' (קטין) ואח' נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

בפניי בקשת התובעים למינוי מומחים רפואיים בתחומים שלהלן: הפלסטיקה, כירורגיה פה ולסת והנפשי, זאת מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, על מנת שיקבעו את נכותו הצמיתה של התובע 1 (להלן: "התובע"), בתחומים אלה, כתוצאה מתאונת הדרכים שאונתה לו, ביום 31.08.2008 .

התובעים מפנים לחומר רפואי שיש בו, לטענתם, כדי להעיד על קיומה של נכות שנגרמה לתובע בתחומים הנ"ל זאת כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין בחומר הרפואי ממצאים היכולים להוות ראשית ראיה לנכותו של התובע בתחומים הרפואיים המבוקשים, שכן לדידה התובע טופל והחלים מהפגיעה, מה גם שאין בחומר הרפואי שצורף כדי להעיד על רצף טיפולי, ועל כן אין הצדקה למנות מומחים רפואיים. לחלופין נטען, כי במידה וימונה מומחה כלשהו מטעם בית המשפט, יש להשית את שכר טרחתו על התובע.

לאחר שעיינתי בחומר הרפואי המונח לפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת בפניי ראשית ראיה למינוי מומחים בתחומים המבוקשים, כפי שיפורט להלן.

כידוע, גישת הפסיקה בנושא מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, היא גישה ליבראלית. ברע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח', פ"ד מד (2) 216 נקבע כי:

"אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט".