ת"א 12531-08-14 שכטר נ' פרוכטר

בפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת, מלכה שכטר, נגד התביעה הכספית שהגיש נגדה התובע.

התובע והנתבעת יחד עם בעלה (להלן: "הני הזוג שכטר") חתמו על הסכם הלוואה בשנת 2000 עם תנאי החזר כפי הרשום בהסכם. כנגד ההלואה נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין על זכותם של בני הזוג בדירת המגורים שבבעלותם.

בני הזוג שכטר לא החזירו את ההלוואה שנטלו ומכאן התביעה.

בני הזוג שכטר נקלעו לקשיים כלכליים במרוצת השנים והבעל נכנס להליך פש"ר אשר מנוהל נגדו בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התישנות מאחר והחוב הינו משנת 2000, בנוסף, וכי שרבוב שמה של הנתבעת בהסכם ההלוואה הינו פיקטיבי כשאר מי שנטל את ההלואה הוא בעלה ולא היא.

בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיב הגיש נגדה בקשה לעיקול חלקה בירושת אמה המנוחה במסגרת הליך שיפוטי שהתקיים בבית הדין הרבני בחיפה, הצדדים שם קיימו ישיבות גישור והגיעו להסכמה כי העיקול יבוטל וכי הוא מוותר על טענות נגד המבקשת כנגד תשלום אשר שולם לו ומכאן שאינו יכול להעלות כעת טענות נגדה בגין הסכם ההלוואה.

התובע לא הגיש לבית המשפט המחוזי תביעת חוב, אלא הגיש- באיחור- בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. מבלי לפרט את ההליכים במחוזי, ייאמר כי בסופו של יום הצדדים הגיעו להסכמה כי תימחק הערת האזהרה על חלקו של הבעל בדירת המגורים ואילו על חלקה של הנתבעת תשאר הערת האזהרה על כנה.

התובע- המשיב- טוען כי מדובר בהסכם הלוואה שנטלו שני בני הזוג, תביעת החוב אשר נדחתה ומחיקת הערת האזהרה על חלקו של הבעל בדירה, אינה פוטרת את הנתבעת מחובה כלפיו ועובדה שהערת האזהרה נגד הנתבעת נותרה על כנה. בנוסף, הודאת הבעל בזכותו של התובע בחוב מהווה הודאה גם של הנתבעת מאחר והדבר נעשה בהסכמת ובידיעת הנתבעת והדבר מהווה הודאה בזכותו ועוצר את מירוץ ההתיישנות.