מיכאל ציון ללוש ואח' נ' רביעיית פלורנטין בע"מ

רקע עובדתי

1. ביום 2/10/13 הגב' איריס הלברט ("איריס") רכשה מהנתבעת דירת גג בשכונת פלורנטין בתל אביב ("הדירה") תמורת סך של 5,590,000 ₪. הדירה הינה חלק מפרויקט גדול של כ-250 דירות, שנבנה ע"י הנתבעת.

    

2. מועד המסירה שנקבע בהסכם שבין איריס לנתבעת הינו 30/5/14. בעקבות שינויים רבים שאיריס הזמינה מהקבלן המבצע, דניה סיבוס בע"מ ("דניה"), נדחה מועד המסירה, בהסכמה, ב-31 שבועות.

    

3. מסיבה שלא התבררה כל צרכה, הצדדים "תירגמו" את 31 השבועות לתקופה של חמישה חודשים והסכימו כי מועד המסירה נדחה בעקבות השינויים ליום 31/10/14, למרות שלאמיתו של דבר 31 שבועות מפרנסים תקופה העולה על שבעה חודשים (ראו: עמ' 40; שו' 15-21).

    

4. הנתבעת מודה בסיכומיה (בסעיפים 1-2) כי נקלעה למשבר עקב סכסוך עם דניה "בשלב הקריטי של סיום ואכלוס הפרויקט" וכי דניה עזבה את הפרויקט "לאחר עיכוב בבניית הפרויקט של כשנה שלמה".

    

5. התובעים, עולים חדשים מצרפת, רכשו את הדירה מאיריס ביום 23/3/15 תמורת 6,300,000 ₪. משכך, התובעים נחשבים כ"קונה משנה", כמשמעות מונח זה בחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 ("החוק").

    

6. באותו שלב הדירה עדיין לא נמסרה לאיריס, למרות שהמועד שנקבע לכך חלף. התובעים ואיריס הגיעו להסכמה כיצד יחולקו ביניהם הפיצויים הצפויים להתקבל מהנתבעת עבור האיחור במסירה. סעיף 10.6 להסכם ביניהם קובע כי הפיצוי "ישולם למוכר (איריס) עד למועד חתימת הסכם זה (23/3/15), אך החל ממועד חתימת הסכם זה הקונה (התובעים) זכאי לקבלו. אי לכך, במועד תשלום יתרת התמורה יקוזז מיתרת התמורה הפיצוי אשר זכאי המוכר לקבל מהקבלן (הנתבעת) מיום חתימת הסכם זה ועד המסירה מהקבלן למוכר וזאת באופן יחסי למספר ימי העיכוב".