ת"א 12456-01-11

1.תביעה זו נסובה על תשלום פיצויים לתובע (להלן: "הקיבוץ") עבור התאמת תשתיות מים והסדרתן בשטח עיבוד חקלאי, עקב הפקעת מקרקעין לצורך סלילת מסילת הרכבת אשקלון – באר-שבע.

במסגרת התביעה, אשר הוגשה בדרך של המרצת פתיחה, טען הקיבוץ לפיצוי הפקעה בגין הצורך בפירוק והקמה של תשתיות מים קבועות בשטחים בהם בוצעה הפקעה וכן פיצוי בגין הקמת תשתיות מים קבועות בחלק האחר של השטחים בתוכם בוצעה הפקעה.

לאחר תיקון כתב התביעה ויתר הקיבוץ על טענה בדבר פירוק תשתית השקיה קיימת וטען אך לפיצוי בגין הצורך בהקמת תשתית השקיה קבועה וחדשה בשטחים החקלאיים הסמוכים לשטח שהופקע, צורך שנוצר, לטענתו, עקב ההפקעה.

לטענת הקיבוץ, כתוצאה מההפקעה פוצלו שטחי העיבוד החקלאיים של הקיבוץ ונוצר צורך בשינוי כיווני העיבוד, אשר הקימו צורך בפריסת תשתית השקיה קבועה וכי הפתרון התכנוני והפיצוי הכספי שהציעה הרכבת לקיבוץ אינם עונים על צורכי הקיבוץ.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2.התובע הינו קיבוץ אשר עוסק בין השאר בחקלאות והמחזיק בשטח מקרקעין של כ-2,446 דונם מכוח חוזי שכירות עונתיים עם רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), כדלקמן:

א.גוש 100285 חלקות 4 (בחלק), 5 (בחלק).

ב.גוש 1002865/1 חלקה 2 (בחלק).

ג.גוש 100285/3 חלקה 2 (בחלק), 3 (בחלק), 4 (בשלמות), 5 (בחלק), 9 (בשלמות).

ד.גוש 100285/5 חלקה 1 (בשלמות), 2 (בשלמות), 5 (בשלמות), 6 (בחלק), 7 (בשלמות).

להלן: ("המקרקעין")

לשם הנוחות אתייחס למקרקעין האמורים כסימונם במפה המצורפת כנספח א' לתצהירו של מר ריינר – חלקה א' 3-4, חלקה ב' 1-2, חלקה ב' 3-4, חלקה ג' וד'.

אין חולק בין הצדדים כי לקיבוץ אין זכויות בחלקה א'1-2 המסומנת במפה.