ת"א 12442-02-11 בראנסי ואח' נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת") להורות על המצאת גיליון הרשעותיו של התובע.

לטענת המבקשת, המדובר בחומר יסודי ומהותי לדיון, שכן מתשובותיו של התובע לשאלון אשר נשלח אליו, עולה כי הורשע בעבר בעבירות של גניבת רכב, נהיגת רכב ללא רשיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח – ואלו רלוונטיים עד מאד למהות ההליך כאן ולטענת הנתבעת כי מדובר באירוע של שימוש ברכב שלא ברשות. מעבר לכך, הורשע התובע גם בעבירות של החזקת סמים, איומים והכשלת עיקול ובכך יש כדי להצביע על אופן התנהגותו של התובע. הנתבעת טענה כי זכות התובע לפרטיות נדחית מפני הצורך בגילוי האמת וכי הפגיעה בתובע אינה ממשית.

התובע מתנגד לבקשה. התובע אישר כי הצהיר בתצהיר התשובות לשאלון כי הורשע במסגרת שלושה תיקים מאוחדים בגין הכשלת פקידי הוצל"פ, גניבה והפרת תנאי מעצר, אולם זאת כארבע שנים לאחר אירוע התאונה מושא תיק זה. בעת התאונה, כך טען התובע, לא היה לו כל עבר פלילי. לטענת התובע, משעה שהנתבעת מודה כי לא התובע נהג ברכב, אלא נהג אחר, אין כל רלוונטיות למרשם הפלילי של התובע, שהרי אין טענה כי הוא שנהג. התובע הוסיף ועתר לשמירה על פרטיותו.

בקשה זו שהונחה בפניי, במהותה, היא בקשה לגילוי מסמכים.

סעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א – 1991, קובע:

"המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע ממנו אלא לפי חוק זה."

סעיף 5 לחוק האמור מאפשר מסירת מידע לרשויות ולבעלי תפקידים האמורים בתוספת הראשונה לחוק ובין היתר, בסעיף י', לבית המשפט, באחת מאלה:

"(1)הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון;

(2)הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי"

כלומר, לבית המשפט סמכות להורות על גילוי המרשם הפלילי, בתנאי שהוא רלוונטי ועל כן, השאלה המרכזית הטעונה מענה היא מידת הרלוונטיות של המסמך המבוקש לנושא הדיון.

הגישה לגילוי מסמכים היא כידוע, ליברלית. גם מסע דיג של מסמכים אצל היריב אינו אסור, ובלבד שהדיג יהיה קשור לתביעה גופא ולא נועד לדוג במי היריב לצורך תביעה אחרת או לצרכים אחרים.

מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלבנטי, זאת להבדיל ממסמך שאין בו כדי לשמש לכך, שאז אין לגלותו (ראו למשל ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג, 159, 162 וכן זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישית, 1991, 406). יוצא כי את מידת הרלוונטיות של מסמך זה או אחר, יש לבחון תוך בחינת השאלה האם יכול מסמך זה להוות בסיס להפניית שאלות לעד או לבעל – הדין, בענייננו – לתובע, במסגרת חקירה נגדית.