ת"א 12365-05-14 אברהם נ' בית מכס מרכז

לפני בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של תובענה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, מהעדר עילה.

בכתב התביעה, מלין התובע על כך שהנתבעת חילטה טובין מסוג כדורים להגברת האון המכונים "ויאגרה", שיובאו על ידי התובע, בכמות מסחרית, ללא היתר, בהיותם חשודים כמזויפים ומכילים חמרים המסכנים את הציבור.

לטענת הנתבעת, פעלו גורמי המכס בהתאם לסמכותם בדין, כאשר דינן של תרופות המיובאות בכמות מסחרית ללא היתר, או תרופות החשודות כמזויפות או מכילות חמרים מסוכנים – להיות מחולטות ומושמדות.

לטענת התובע, נאלץ ליבא התרופות הנ"ל ביבוא אישי, לאור מצבו הכלכלי שאינו מאפשר לו רכישתן בארץ. עוד נטען, בתגובה לבקשה, כי אם לא התירו רשויות המכס להכניס התרופה החשודה כמזויפת או מזיקה לארץ, היה עליהן להחזירה לשולח, על מנת שהתובע יוכל לקבל זיכוי בגין הרכישה.

לאחר שעינתי בכתב התביעה, בבקשה לסילוק על הסף ובתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

לא מצאתי דֹּפי בפעולתה של הנתבעת – רשות המסים – על פי סמכותה לפי הדין, ובהתאם לחוות דעת מומחים בנוגע לטיבן של התרופות, אשר צורפו לבקשה מטעמה.

אם בחר התובע להזמין טובין מסוג תרופה מבלי לבדוק המצב המשפטי, מבלי לקבל האישורים הנדרשים ומבלי לבדוק את מקורם ואת טיבם של הטובין, והוציא כספים לשם כך – אין לו אלא להלין על עצמו.

יתר על כן, על פי סעיף 192 לפקודת המכס [נוסח חדש], תשי"ז – 1957, רשאי היה התובע לנקוט בהליך של השגה על ההחלטה לחלט הטובין, בתוך פרק הזמן הנקוב שם, לו סבר, כי הליך החילוט ננקט שלא כדין.

לא נטען, בכתב התביעה, כי ההחלטה על חילוט הטובין נתקבלה מתוך שיקולים זרים או בניגוד לדין, אלא כל שנטען הינו, כי התובע נפגע כלכלית מאותה החלטה. טענות אלה אינן מקימות, על פניהן, עילת תביעה.