ת"א 12353-10-11

עסקינן בתובענה שהוגשה בחודש אוקטובר 2011 בגין נזקי גוף, על סף ההתיישנות וללא חוות דעת ערוכה כדין.

נוכח הליך ערעורי שננקט ע"י התובע על החלטה מיום 09.07.12 לפיה נדחתה בקשתו לתיקון כתב תביעה לא קודם ההליך. בסופו של יום, חזר בו התובע מהערעור (20.05.14).

בישיבת קדם משפט שהתקיימה בחודש יוני 2014 הוסכם כי הצדדים יבואו בדברים בנסיון לסיים את התיק בפשרה אלא שממועד זה לא עשה התובע דבר לשם קידום תביעתו כמפורט להלן:

16.09.14 – הוצאה תזכורת להמציא הודעה בדבר תוצאות ההידברות עד ליום 01.10.14 .

02.11.14 – נשלחה התראה על מחיקה מחוסר מעש.

16.11.14 – בשיהוי של חודש ומחצה ובעקבות ההתראה, הוגשה הודעת התובע לפיה הניסיון להגיע להסכמה לא צלח וניתנה אורכה נוספת עד ליום 01.01.15.

15.01.15 – נמחקה התובענה (בהמשך להתראה שנשלחה) נוכח חלוף המועד שנקצב להגשת הודעה.

15.02.15 – בחלוף כחודש, ביקש התובע ביטולה של ההחלטה מיום 15.01.15 מהטעם כי מחמת תקלה לא הומצאו מסמכים. בהחלטה מיום 16.02.15 ציין בית המשפט: "עסקינן בתיק שנפתח בשנת 2011 ונראה לכאורה כי התובע אץ לקדמו, מציאות שהצריכה תזכורות חוזרות ונשנות עד למחיקתו מחוסר מעש. עם זאת, לאור האמור בבקשה זו ולפנים משורת הדין, תישקל הבקשה בכפוף להמצאת עמדת הצדדים שכנגד, תוך 14 ימים".

דא עקא, אך בחלוף כחודשיים ומחצה הודיע התובע כי הצד שכנגד לא המציא עמדתו הגם שההחלטה הנ"ל מבהירה מפורשות, כי הבקשה תישקל בכפוף להמצאת עמדת הצד שכנגד.

במצב הדברים כמתואר לעיל, לא מצאתי כי הצדקה ישנה להיעתר לבקשה.

התנהלותו של התובע המתעלם מהוראות בית המשפט וממתין לתזכורות מצידו לשם עשיית מעש, שאף לאחר קבלת הזדמנות אינו נעשה, אין מקום לה ויש בה כדי להצביע על זניחת ההליך, שאף הוגש כאמור באיחור ניכר, וכדי להטריח את בית המשפט תוך נטילת זמן שיפוטי יקר .

יתרה מכך, עסקינן בתובענה שטרם הוגשה בה חוות דעת כמתחייב ע"פ דין וזאת אף נכון לעת הזו בחלוף כ- 4 שנים מאז פתיחת ההליך, כשמשמעות הדבר הינה כי חרף חלוף הזמן, מותיר התובע את תביעתו בראשית דרכה. לעת הזו, יש לציין, אין בתיק דבר כמעט מעבר לכתבי הטענות.