ת"א 12292-03-13 הופמן נ' משרד הבריאות-ביה"ח לגליל המערבי ,נהריה ואח'

לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, עת החליקה על רצפה רטובה בשטח בי"ח לגליל מערבי - נהריה, אשר בבעלותה ובניהולה של הנתבעת.

1.התובעת ילידת 20.1.48, הגיעה ביום 15.12.11 לביה"ח כדי לבקר את בעלה אשר היה מאושפז בו באותה עת.

2.בכניסה לביה"ח, לאחר שעברה את עמדת השומר, ראתה התובעת איש אחזקה אשר מנקה את הרצפה עם מכונת שטיפה, והבחינה כי מהמכונה נשפכים מים. היא ביקשה להסב את תשומת ליבו של איש האחזקה לכך, אך לדבריה הוא התעלם ממנה. התובעת המשיכה בהליכה בפרוזדור, ולפתע החליקה מחמת היות הרצפה רטובה, נפלה ונפגעה בקרסול שמאל ובראשה (פיסקה ראשונה לתצהיר עדותה הראשית של התובעת; להלן – "התאונה").

3.התובעת לא אושפזה בעקבות התאונה.

מומחה מטעמה קבע כי נגרמה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סע' 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כאשר מומחה מטעמה של הנתבעת קבע כי לא נותרה לה כל נכות.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים, ונוכח שיעורי הנכות הנטענים אף לא מונה מומחה מטעם בית המשפט.

התובעת טענה כי משך שישה שבועות היה לה קיבוע פלסטיק לרגל, אף צירפה קבלה על רכישת מייצב קרסול, כי עברה טיפולי פיזיותרפיה וכי עד היום היא משתמשת במשככי כאבים ללא שיפור.

4.בתביעתה דרשה התובעת פיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות ועזרת צד ג' בלבד.

למעט קבלות בגין היוועצות עם מומחה וקבלה לגבי מייצב הקרסול, לא צורפו על ידה קבלות כלשהן.