ת"א 12185-03-11 מ.ש. מלמה (1991) בע"מ ואח' נ' כתר גליל בע"מ ואח'

עסקינן בתביעה כספית ובתביעה שכנגד כספית, שהגישו הצדדים האחד נגד משנהו.

טענות התובעת / הנתבעת שכנגד

התובעת הינה חברה בע"מ לביצוע עבודות מתכת.

ביום 17.1.2008 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת, לביצוע עבודות קונסטרוקציה לתקרת מבנה אולם שמחות, אותו בנתה הנתבעת בטבריה (נספח א' לכתב התביעה, להלן: ההסכם).

התובעת ביצעה את אשר הוטל עליה בהסכם, על פי תכניות לביצוע של הקונסטרוקטור מטעם הנתבעת - דוד אבן צור ועל פי כתב הכמויות שהיווה נספח להסכם והתבסס על הערכה. הוסכם כי בכל סוף חודש, יוגש לנתבעת חשבון על פי הכמויות שסופקו בפועל, בהתאם למדידה.

התובעת ביצעה את עבודתה על פי ההסכם והיא אף נתבקשה לבצע עבודות נוספות ושינויים מעבר להסכם והסכימה לבצען רק לאחר קבלת אישור ביצוע עבודה מטעם הנתבעת.

חרף האמור לעיל, הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כלפי התובעת, כך שהיא נותרה חייבת לה סך של 73,491 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 19,374 ₪ ובסה"כ – 92,886 ₪.

בתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת, מר שמואל מלמה (להלן: מלמה), פורטו מרכיבי הסכום הנתבע: נטען כי ביום 4.5.2008 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לשריון מחיר הברזל שתספק התובעת לנתבעת, עד לסכום של 552,000 ₪ בתוספת מע"מ (נספח ג' לתצהיר מלמה, להלן: הסכם השריון). במועד החתימה על הסכם השריון, עמד מחיר הברזל על 4,600 ₪ בתוספת מע"מ לטון, כך שבפועל דובר על הספקת 120 טון ברזל. בפועל, עם התקדמות העבודה, הזמינה הנתבעת גם רשתות ברזל לבנייה, כאשר הוסכם על הצדדים כי מחיר הרשתות יהיה 4,750 ₪ לטון + מע"מ. התובעת סיפקה לנתבעת 74.72 טון ברזל ו - 46.46 טון רשתות, כעולה מריכוז כרטסת תעודות המשלוח (נספח ד' לתצהיר מלמה). על כן, היה על הנתבעת לשלם לה 343,712 ₪ עבור הברזל ו- 220,685 ₪ עבור הרשתות ובסה"כ - 564,397. בנוסף היה על הנתבעת לשלם עבור הובלת מנוף סך של 4,989 ₪, כך שבסה"כ היה על הנתבעת לשלם סך של 569,386 ₪. הנתבעת שילמה, על פי הסכם השריון, רק 552,000 ₪ ועל כן נותרה חייבת סך של 17,386, לא כולל מע"מ.

מלמה טוען בתצהירו כי בניגוד לטענת הנתבעת (שתפורט להלן), אין בהסכם השריון כל התייחסות או הגבלה למועדי אספקת הברזל והתובעת לא עיכבה את משלוחי הברזל, אלא עמדה בלוחות הזמנים בהתאם להסכם ולהתקדמות בניית השלד, שהייתה תלויה בנתבעת. מכל מקום, שריון מחיר הברזל, כשמו כן הוא, מבטיח את המחיר מפני ירידה או עליה ועל כן לאחר חתימתו, אין כל משמעות לעלייתם או לירידתם של מחירי הברזל וההתחשבנות היא בהתאם לכמויות שסופקו ולמחירים שנקבעו בהסכם השריון. על כן ואף שמחירי הברזל עלו במהלך התקופה שבה התובעת סיפקה ברזל לנתבעת (בניגוד לטענת הנתבעת וכעולה גם ממכתב ספקית הברזל "איסכור מתכות ופלדה בע"מ" נספח ה' לתצהיר), התובעת לא דרשה מן הנתבעת תוספת מחיר בגין אותה התייקרות.

באשר ליתרת סכום התביעה טוען מלמה בתצהירו, כי המדובר בתשלום עבור עבודות נוספות ושינויים שהנתבעת סירבה לשלם עבורם, אף שבוצעו על ידי התובעת. ביום 16.12.2008 הוצא לנתבעת חשבון סופי על סך של 166,367 ₪ כולל מע"מ (שעמד אז על 15.5%), אך הנתבעת, באופן חד צדדי ומבלי לקבל את הסכמת התובעת, תיקנה את החשבון, תוך שקיזזה ממנו סכומים נכבדים ובכלל זה תשלום עבור עבודות נוספות שביצעה התובעת עבורה ותשלום עבור פלטות ברזל אשר סופקו לנתבעת פעם נוספת, לאחר שהפלטות נגנבו מאתר העבודה של הנתבעת. הנתבעת טענה כי יתרת החוב הינה בסך של 113,719 ₪ (כולל מע"מ) והיא שילמה לתובעת סכום זה בלבד.