ת"א 12175-05-12 אתרים בחוף תא חברה לפתוח אתרי תיירות בתא יפו בע"מ נ' יעקובוביץ

מונחת בפניי תביעה לפינוי מושכר שהושכר בדיירות מוגנת ומשטח נוסף הצמוד אליו.

מבוא והמחלוקת בין הצדדים

1. התובעת הינה חברה בע"מ שמניותיה מוחזקות בחלקים שווים על ידי מדינת ישראל ועיריית תל אביב יפו. התובעת היא בעלת הזכויות במתחם הידוע בכינוי "מגרשי התערוכה הישנה" בתל אביב, המצוי בסמוך לנמל תל אביב. במתחם זה מצוי מזה עשרות שנים מוסך המנוהל על ידי הנתבע, הידוע כמוסך "דיוק", במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 6964, מבנה 23 (להלן – "המושכר").

2. אין חולק שהנתבע מצוי במושכר כדייר מוגן שנים רבות, אותו שכר כדייר מוגן במקור אביו המנוח, עוד בשנת 1961. עוד אין חולק שהנתבע מחזיק בשטח הצמוד למושכר, שסומן בתשריט שצורף לכתב התביעה המשמש לצורכי חניה מכוח רשות שניתנה לו (להלן – "השטח הנוסף") שאף אליו מתייחס סעד הפינוי.

3. התובעת מבססת את תביעת הפינוי על אדניהם של סעיפים 131 (8) ו-(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972 (להלן – "חוק הגנת הדייר"), הקובעים כך:

   "על אף האמור בכל חוזה או הסכם, אולם בלי לגרוע מהוראות חיקוק אחר, אלה בלבד הן עילות פינוי:

   .

   .

   .

   (8) בעל הבית הוא המדינה או רשות מקומית, והמושכר דרוש לו לצורך ציבורי חיוני, ובעל הבית הודיע לדייר בכתב על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף.

   .

   .

   (10) בעל הבית רוצה להרוס את המושכר או את הבנין שבו נמצא המושכר כדי להקים במקומו בנין אחר, או לשנות את המושכר שינוי ניכר או לתקנו תיקון יסודי, וקיבל את רשיון הבניה הדרוש לכך, והודיע לדייר בכתב על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף".

4. חמש מחלוקות עיקריות ניטשו בין הצדדים, כעולה מטענות ההגנה של הנתבע: