ת"א 1217-10-12 תכשיטי מוטי 2000 (1998) בע"מ ואח' נ' עמרם ואח'

1.לפני בקשת התובעות להוצאת חוות הדעת של רו"ח עו"ד שמוליק הירשפלד שהוגשה מטעם הנתבעים 7-1 מתיק בית המשפט.

החלטה בעניין תצהירו של מר יהודה אלחדד ניתנה בנפרד.

תמצית טיעוני הצדדים

2.לטענת התובעות חוות הדעת של מר הירשפלד הוגשה שלא כדין שכן בתיק בית המשפט כבר מצויה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (מיום 20.1.2013) שמונה בהסכמת הצדדים ובחוות הדעת של מר הירשפלד יש התייחסות לעומתית מפורשת לחוות דעת מומחה בית המשפט.

עוד הוסיפו התובעות כי חוות הדעת של מר הירשפלד מהווה הרחבת חזית אסורה. כתב התביעה עוסק בהסכמה בין התובעות לבין הנתבעים על תשלום שכר טרחה בשיעור מוסכם, אשר שולם כולו בהמחאות חודשיות שניתנו על ידי התובעות לנתבעים ונפרעו על ידם. לכן נטען בכתב התביעה כי כספי החזרי המיסים שקיבלו הנתבעים נגבו על ידם שלא כדין ובניגוד למוסכם. טענת ההגנה של הנתבעים הייתה כי כל סכום שנגבה על ידי הנתבעים נגבה כדין בהתאם למוסכם. המחלוקת בין הצדדים נסובה רק על תוכן ההסכמה בדבר שכר הטרחה שישולם. בכתב ההגנה לא נטען כי הנתבעים זכאים לשכר טרחה ראוי, והניסיון לבסס טענה זאת באמצעות חוות הדעת מהווה הרחבת חזית פסולה.

התובעות טענו כי כותב חוות הדעת אינו מבסס את המסקנות לכאורה בחוות הדעת על נתונים הניתנים לבדיקה, וביקשו כי ככל שחוות הדעת לא תוצא מתיק בית המשפט יחויבו הנתבעים להמציא כל החומרים שעליהם מתבססת חוות הדעת. מר הירשפלד ביסס חוות הדעת על נתוני שכר טרחה שנגבה כביכול מלקוחות משרדו ללא אסמכתאות כלשהן, ומבלי שניתן יהיה לבדוק טענות אלו. בהעדר אפשרות לבדוק את נכונות ואמיתות חוות הדעת נפגעת זכות התובעות להליך הוגן.

3.לטענת הנתבעים ההסכמה למינוי מומחה בית המשפט נעשתה טרם הגשת כתב ההגנה מטעמם, במסגרת דיון בבקשה לסעדים זמניים תוך שהובהר כי כל צד שומר על טענותיו וזכויותיו.

ההסכמה האמורה לא גרעה מזכות הנתבעים להגיש חוות דעת מטעמם, וסייגה האמור בסעיף 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובעות עושות שימוש בלתי ראוי בטענה זו שעה שהן עצמן כופרות בממצאי חוות הדעת. אין הבדל בין ההתייחסות הלעומתית בתצהירי התובעות לאמור בחוות הדעת של מומחה בית המשפט להתייחסות הלעומתית בחוות הדעת של מר הירשפלד.

הסעיפים בחוות הדעת של מר הירשפלד המתייחסים לחוות דעת מומחה בית המשפט עוסקים בסוגיה משיקה לסוגיה שלגביה הוסמך מומחה בית המשפט לחוות דעתו ולא בעיקר חוות דעתו ולכן אין להורות על מחיקתם. מדובר באמרת אגב של מומחה בית המשפט שאינה יכולה להיחשב חלק מחוות דעתו.

חוות הדעת אינה כוללת הרחבת חזית. חוות הדעת אינה עוסקת בשכר ראוי אלא בסבירותו של שכר הטרחה שבו חויבו התובעות בגין שירותי הנהלת חשבונות ודו"חות כספיים.

גם אם היה מדובר בטענה לשכר ראוי הרי שמדובר בטענה משפטית המבוססת על סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "החוק") ולא בטענה עובדתית. לכן לא היה צריך להעלות טענה זו בכתב ההגנה.

חוות דעת המצביעה על סבירות חיובי שכר הטרחה עשויה לתרום למסקנת בית המשפט בקביעה איזה מגרסאות הצדדים סבירה יותר ולתת לבית המשפט כלי לפסוק על פיו בהתאם לסמכותו לפי סעיף 46 לחוק אם ימצא לא לאמץ אף אחת מגרסאות הצדדים. האמור אינו סותר טענות הנתבעים בדבר השכר המוסכם.

הנתבעים לא התנגדו להמצאת חלק מהמסמכים שנדרשו לצורך עריכת חוות הדעת.

הכרעה

האם הנתבעים רשאים להגיש חוות דעת מטעמם?

4.סעיף 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי במקרה אשר בו מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני שלפיו לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין.

5.בדיון בבקשה לסעדים זמניים מיום 15.10.2012, טרם שהוגש כתב הגנה, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כדלקמן: