ת"א 12077-10-13

1.עניינה של החלטה זו בבקשת נתבע 1 (אליה הצטרפה נתבעת 2) לסילוק התביעה על הסף. בבקשה מועלות שלוש טענות, בהן אדון להלן בקצרה.

2.בפתח דיוננו יש לומר שניים אלו: ראשית, כי במסגרת דיון בבקשה לסילוק על הסף יש לבחון את הנטען בכתב התביעה, ואין להידרש לשאלה האם יש בידי התובע ראיות להוכחת העובדות הנטענות על ידו בכתב התביעה. שנית, כי סילוק תביעה על הסף הינו סעד שלא יינתן במהרה, וברגיל יש לתת לתובע את האפשרות לנהל משפט על פי סדר.

3.הטענה הראשונה המועלית על ידי הנתבעים היא, שמהמסמכים שהוצגו על ידי התובעים עולה, שאף אם קיימת בעלות בחלק מהמניות, הרי שהבעלות היא של תובעת 2 ולא של תובע 1. מכאן שלטענת הנתבעים, יש לדחות את תביעתו של התובע על הסף. התובעים דוחים טענה זו וטוענים, שהתובע עצמו הוא הבעלים של המניות, או חלקן, ושמו אף מופיע בחלק מתעודות המניה.

4.בסעיף 1 לכתב התביעה נטען, כי תובע 1 מחזיק בתעודות מניה של נתבע 1. כפי שצוין, הנטען בכתב התביעה היא אמת המידה לבחינת בקשה לסילוק על הסף, ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשת הנתבעים. לכך יש להוסיף, כי אין חולק על כך שתובע 1 הוא הבעלים של תובעת 2, וכי שמו אכן מופיע בחלק מתעודות המניה. השאלה מה משמעות רישום שמו של התובע צריכה להתברר בעת שמיעת הראיות, ולא בשלב זה. מכאן, שיש לדחות טענה זו של הנתבעים.

5.הטענה השנייה של הנתבעים מתייחסת לחלק מהמניות שהתובעים טוענים לבעלות בהם. התובעים טוענים שהם בעלים של 522 מניות, מתוכן 276 מניות מוחזקות באמצעות בנק JP Morgan ושאר המניות מוחזקות על ידם. הנתבעים טוענים, כי על מנת שהתובעים יזכו בתביעתם עליהם לאחוז בתעודות המניה עצמן, והואיל ולא עשו כן ביחס למניות אשר לטענתם מוחזקות בבנק האמור, יש לדחות את תביעתם ביחס למניות אלה. תשובת התובעים היא, כי ניתן לקבל את תביעתם גם אם הם לא מחזיקים בפועל במניות, ובכל מקום הם פנו לבנק JP Morgan וביקשו כי יעביר אליהם את המניות, ויש לקוות כי הדבר ייעשה עד למועד שמיעת הראיות.

6.התובעים טוענים, כאמור, שהם מחזיקים בידיהם את שאר המניות (246 מניות), וככל שניתן להבין מניות אלה, המקוריות, הוצגו לנתבעים. מה שנובע מכך הוא, שגם אם תתקבל טענת הנתבעים ביחס למניות המוחזקות בבנק JP Morgan יהיה צורך לברר את התביעה ביחס למניות המוחזקות על ידי התובעים. כך או כך, אני סבור שיש להותיר גם עניין זה לבירור בשלב הראיות, מה גם שב"כ התובעים הודיע, כי יש יסוד להניח שגם מניות אלה יגיעו לידי התובעים בהמשך ההליך. מכאן, שיש לדחות גם טענה זו.

7.הטענה השלישית המועלית על ידי הנתבעים היא, שהסעד הנתבע על ידי התובעים הוא סעד תאורטי, ו"זאת מאחר שברור כבר עתה, כי אין בקופת הפירוק די כספים על-מנת לשלם את דיבידנד הפירוק לו זכאים בעלי המניות של הבנק, יהיה סכומו אשר יהא" (סעיף 12 לתשובה לתגובה). לצורך הדיון התובעים מוכנים להניח שכך אמנם הדבר, אלא שהם טוענים שבמקרה כזה יש להם תביעה ישירה נגד נתבעת 2 בגין "ביטוח השער". נתבעת 2 טוענת כי מדובר בשינוי חזית שאין לאפשר אותו, ועל כן יש לסלק את תביעת התובעים על הסף.

8.הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות גם טענה זו של הנתבעים. אכן, הליך הפירוק עדיין לא הסתיים, ואולם נתבע 1 הצהיר, שכבר עתה ברור שבסיומו של הליך הפירוק לא ייוותר בקופת הנתבע כסף לשם חלוקת דיבידנד. ואם כך – מה הטעם להמתין עד לסיום הליכי הפירוק?

9.אכן, תביעתם של התובעים היא לקבלת "דיבידנד הפירוק לו הם זכאים" (סעיף 22 לכתב התביעה). ניתן לכאורה להבין מניסוח זה של הדברים שהתובעים מסכימים לכך שתנאי לחיובה של נתבעת 2 לשלם להם "ביטוח שער" הוא החלטת נתבע 1 בדבר חלוקת דיבידנד.