ת"א 12026-09 כ' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 24.3.09 במהלכה נפגע התובע, יליד 1978, כנהג ברכבו. הנתבעת ביטחה את נהיגת התובע במועדים הרלוונטיים. התאונה ארעה באזור אילת וברכב היו נוסעים נוספים. בעת התאונה הרכב התגלגל והתהפך.

התביעה הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ד-1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

1. בכתב התביעה נטען כי מאז התאונה, ובעטיה, סובל התובע מכאבים בגב, בצוואר ובראש וממגבלות תנועה. התובע שהינו עצמאי, הוא הבעלים של עסק למכירה, התקנה ומתן שירותים שונים בתחום מיזוג האוויר. נטען כי בעקבות התאונה נגרמו לו הפסדים כלכליים בעסק.

   עם התביעה הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, רפואת העיניים ורפואת אף-אוזן-גרון. לבסוף מונו פרופ' רם מושיוב ופרופ' תמיר בן חור כמומחים מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי והנוירולוגי, בהתאמה.

2. פרופ' רם מושיוב בדק את התובע ביום 5.5.11. בבדיקתו ניכרה הגבלת תנועות קלה בחוליות הצוואריות, המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. בדיקות CT ו-MRI הדגימו פריצת דיסק אחורית-שמאלית בגובה 5-6C עם לחץ על הקורד והיצרות הפורמן. בדיקת הולכה עצבית התאימה לפגיעה שורשית בגובה 6-5C משמאל. על בסיס האמור, העמיד המומחה את נכותו האורתופדית של התובע על 10% לפי סעיף 37(א)(5) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). המומחה הוסיף כי התובע לא סבל בעברו מבעיות צוואר משמעותיות ונכותו זו נובעת במלואה מהתאונה. עוד הכיר בתקופת אי-כושר מלא לפי אישורי מחלה, מיום התאונה ועד ליום 16.7.09, היינו תקופה של פחות מארבעה חודשים. במענה לשאלות הבהרה עמד המומחה על חוות דעתו והמליץ על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. באותן תשובות - ביחס לרישום של ד"ר דנציגר מיום 20.12.09, ציין כי מאז אותו רישום (בו הייתה המלצה לניתוח דחוף בזמנו), התובע לא עבר ניתוח במשך שנתיים. כמו כן - בבדיקתו ביום 5.5.11 לא מצא פרופ' מושיוב חסר נוירולוגי. לפיכך, הוא העיר שמתקבל הרושם כי מצב התובע השתפר באופן בולט, מאז אותו רישום. עוד הבהיר בתשובות כי מדובר בהגבלה קלה ולא בהגבלה מזערית.

3. פרופ' תמיר בן חור מצא בבדיקה נוירולוגית, בין השאר, חולשה קלה באופוננס ביד שמאל ויתכן גם APL. סנסורית - ירידה קלה בתחושה ביד שמאל בעיקר בפיזור C7 ויתכן C8. המומחה ציין כי הבדיקה הנוירולוגית מראה רזידואה קלה של חולשה. הבדיקה מדגימה כוח תקין בשרירים המעוצבבים על ידי שורשים 5-6C וחולשה דווקא בשרירים המתאימים לשורש 7-8C. כמו כן, יש פירמידליות עדינה מימין. על בסיס דברים אלו העמיד את נכותו הנוירולוגית של התובע על 10% לפי סעיף 31(1)(א)I לתקנות, מותאם. כמו כן, הכיר בנכות זמנית בשיעור 10%, בגין כאבי ראש מהם סבל התובע לאחר התאונה למשך שלושה חודשים.

4. הוכרו אם כן - 10% נכות בגין מגבלה קלה בעמ"ש צווארי ועוד 10% נכות נוירולוגית בגין חולשה קלה ביד שמאל. הנכות הרפואית המשוקללת היא אפוא 19%.

   ראיות הצדדים:

    

5. מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של מ' כ' מ' כ' , רעיית התובע, ושל התובע.

   מ' כ' , נשואה לתובע מאז שנת 2006 ויש להם שלושה ילדים. לפי האמור בתצהירה - היה התובע עובר לתאונה בריא, חזק מנטלית ופיזית, חרוץ ואב למופת. התובע היה מעורב במשק הבית ובגידול הילדים. היא הצהירה כי הם מתגוררים בבית ישן שתמיד טעון תיקון ושיפוץ ובקומה ראשונה מעל הקרקע, ללא מעלית והדבר מחייב לסחוב אל הבית מוצרים. התובע עשה זאת עובר לתאונה (לפירוט עזרתו ר' סעיפים 6-5 לתצהיר). מאז התאונה, השתנה התובע ללא היכר. הוא מתלונן על כאבים ונהיה חלש יותר בעיקר ביד שמאל. התובע מתלונן על הירדמות אצבעות 5-4 ביד שמאל ואינו מסוגל לשאת משאות. בתקופת החורף, התובע מתקשה לתפקד ומצבו מחמיר. בתקופה הקרובה לתאונה סייעה העדה לבעלה בפעולות היום-יום. לטענתה, במשך השנתיים הסמוכות לתאונה, לא סייע התובע כלל במלאכות משק הבית וכל הנטל נפל על כתפיה. בהמשך חזר התובע לסייע במעט, אך בהיקף נמוך משמעותית מעזרתו עובר לתאונה. גם יחסיו עם הילדים השתנו. העדה תארה כיצד הבן הגדול שזקוק לתשומת הלב של אביו, מנסה לשחק אתו ולקפוץ עליו ובתגובה התובע כועס וצועק על הילד, שהוא כבד מדי והתובע אינו יכול להרימו. המצב בבית השתנה מאז התאונה ובעקבותיה. בני הזוג רבים ביניהם יותר, בהתחשב בנטל הכבד המוטל על כתפיה של העדה והעדר היכולת של התובע. עובר לתאונה היה התובע עובד יותר בחוץ ומסייע יותר בבית וכיום הוא יותר בבית וכמעט ולא עוזר.