ת"א 11970-07-13 צ'רלטון בע"מ נ' א.י. פיצה שותפות ואח'

1.התובעת הינה חברה פרטית המפיקה ערוצי ספורט בטלוויזיה ומחזיקה בזכויות להענקת רישיון להקרנה, לשידור או להעמדה לרשות הציבור, של ערוציה והיצירות הדרמטיות המופקות על ידה. בין היתר, הפיקה התובעת את משחקי הכדורגל הידועים כ"יורו 2012" והייתה בעלת הרישיון לשווק או למסחר, גם את משחקי היורו בישראל. על מנת להגן על זכויותיה מפני מפירים, שכרה התובעת שירותיו של משרד חקירות.

הנתבעת 1 הינה בית עסק לממכר פיצה. הנתבעים 2-3 היו שותפים בניהולו עד שמכרוהו.

2.על פי כתב התביעה שהוגש כנגד הנתבעים, ביקורת שנערכה ביום 21/6/12 העלתה כי באותו מועד שידר בית העסק לציבור לקוחותיו את משחקי היורו לשנת 2012, מבלי שרכש מאת התובעת רישיון לכך. התובעת שלחה מכתב התראה לנתבעת 1, הודיעה על ההפרה שתועדה, והציעה לנתבעת לרכוש (בדיעבד) רשיון כדין להקרנה, שאם לא כן תנקוט בהליכים לאכיפת זכויותיה. משלא נענתה- הוגשה התביעה.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בסכום של 85,000 ₪ בגין הפרת זכויותיה.

3.בכתב הגנתם הודו הנתבעים כי לא רכשו מהתובעת ערוצי צפייה בטלויזיה, שהתובעת טוענת לזכויות בהם, וכי לא היו זקוקים וממילא לא רכשו מהתובעת רישיון לשדר באופן פומבי. הנתבעים אף הכחישו כי שידרו ערוצי טלוויזיה באופן פומבי ביום הרלבנטי לתביעה, וטענו כי החוקר שערך את הביקורת ואף צילם אותה, עמד במרחק רב מבית העסק. עוד טענו כי נכחו במקום אנשים מועטים בלבד, אשר לא התבוננו, ואף לא היה באפשרותם, לצפות במסך טלוויזיה שהיה בתוך בית העסק.

הנתבעים חלקו על זכות התובעת לסחור בשידורי הטלוויזיה, על זכות היוצרים שלה, וטענו כי לא הפרו דבר מכל אילו.

4.עוד טענו כי התובעת התעלמה מהעובדה שבית העסק מצוי במרכז מסחרי שלו חברת ניהול, האחראית לפעילותו החוקית של המרכז ועל ניהולו התקין. לטענתם, שילמו דמי ניהול גבוהים לחברת הניהול, בגין שירותים מקיפים, שחברת הניהול התחייבה לתיתם. בנוסף, נטען על ידם כי ניהלו בית פיצה קטן, שהכנסותיו מועטות, ואינן עומדות בשום יחס לסכום התביעה. לגרסתם, ניסתה התובעת בעבר לטפול עליהם חיוב בגין "הפרת" זכויות יוצרים, אולם חזרה בה מכוונתה.

5.דיון

שידורי ספורט בתשלום נקבעו ע"י המועצה לשידור כבלים ולווין ("המועצה") ואושרו ע"י בית המשפט (בגץ 699/06 עו"ד אמיר ישראלי נ' משרד התקשורת ואח'). הוצאותיה של התובעת בהפקת שידורי הספורט הוכרו בפסה"ד הנ"ל, עת נקבע כי :"המועצה רשאית הייתה להביא בחשבון גם את עניינה של חברת צ'רלטון בע"מ שהשקיעה ממון רב ברכישת הזכויות לשדר את משחקי המונדיאל".

6.זכויותיה של התובעת נובעות מהסכם רישיון הנרכש מאת UEFA- באשר למשחקי היורו, ומכוח זכויות היוצרים שלה- כאשר היא עצמה עורכת את המשחקים, מלווה אותם בפרשנות, כתבות, כתבי גרפיקה ועוד. הזכויות הוכחו באמצעות החלטות המועצה שצורפו לתצהיר מנהל מחלקת העסקים, מר וינשטיין, ובאמצעות חלקים מההסכם של התובעת עם ערוץ 9, המהווה פלטפורמה לשידור תכניות ושידורים שמפיקה התובעת.

7.התובעת טוענת כי המשחקים ששודרו ביום ההקרנה בו נערכה הביקורת, הופקו על ידה, ולפיכך יש לה בהם זכויות יוצרים. ואכן, שידורי ספורט הוכרו כבעלי זכויות יוצרים: "בנוסחו האנגלי של חוק זכות יוצרים, 1911 נאמר במפורש כי על "יצירה" להיות"מקורית" (original). דרישה זו,המהווה תנאי להכרה ביצירה כבת-הגנה, אמנם נשמטה מן התרגום העברי של החוק, אך,ככלל, ביחס לנושא זה נדרשה הפסיקה לנוסחו האנגלי. בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו כי בפירוט רכיבי התהליך שבו מופקים הצילומים, ולאור המיומנות המקצועית הנדרשת בהפקות מסוג זה, יש משום הוכחה מספקת כי בשידורי הטורניר יש מידה לא מבוטלת של מקוריות וביטוי אישי. מסקנה זו בדין יסודה. " (ע"א 2173/94 Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות', פ''ד נה((5529). כך גם בדיון הנוסף באותו עניין (דנ"א 6407/01): "הקביעה ששידורי הספורט של התובעת הינם "יצירה מקורית" הזוכה להגנת דיני זכויות היוצרים, אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת נוכח פסקי הדין מפורשים של בית המשפט העליון בעניין."