ת"א 1197-06-13 ביטון נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

התובע, יליד 1991, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי, בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 17.8.11, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' אריאל אורן, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע נפגע כרוכב אופנוע. התלונן על כאבים באגן, במרפק שמאל ובברך. בהמשך התלונן על כאבים בגב עליון ובגב תחתון ללא תחלואה קודמת בעמוד השדרה. בבדיקת CT נמצאו פלטי דיסק בשני מרווחים תחתונים. המומחה קבע, כי בהתחשב בגילו של הנבדק ובהעדר תלונות קודמות, בלט הדיסק המשמעותי מקים נכות צמיתה בעקבות התאונה בעמוד השדרה המותני. בהעדר הגבלת תנועה, נקבע שיעור הנכות הצמיתה ל- 10% בהתאם לפריט 35(1)ב' לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. המומחה הוסיף וקבע נכות זמנית של 100% ל- 4 שבועות לאחר התאונה, ו- 30% ל- 4 שבועות נוספים.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות של 10% בגין כאבים בעמוד מותני; מדובר בתובע שנפגע בגיל צעיר, בהיותו חייל, בטרם החל "לכתוב את סיפור חייו"; לפי קביעת המומחה אין הגבלה בתנועה, כאשר בפועל חלה עליה בשכרו של התובע.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 18,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 6,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעתיד – 120,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 8,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 152,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל או יקבל התובע בגין התאונה (שלא פורטו בתחשיבי הנזק), ולהוסיף שכ"ט כחוק והשבת אגרה משוערכת ממועד תשלומה.