ת"א 11958-12-16 חדיד נ' משרד הרישוי - חיפה

בפני בקשת המבקשת, אשר הוגשה כסעד זמני, להורות למשיב לחדש לה את רשיון הנהיגה ולפטור אותה מביצוע מבחנים לחידוש הרשיון. 

כפי שמפורט בבקשה, לפני כשנתיים סילקה המבקשת חוב כלשהו, אשר בגינו הוטלו עיקולים על רשיון הנהיגה שהיה לה (כך הטענה בבקשה, אם כי סביר יותר להניח כי מדובר במגבלות שהוטלו על הרשיון בשל קיום תיק הוצל"פ כנגדה).

כשבאה המבקשת לחדש את רשיון הנהיגה לאחר סילוק החוב, סירב המשיב לאפשר לה את חידוש הרשיון ללא שתעבור מבחן עיוני (תיאוריה) ומבחן מעשי (טסט).

על אף שהבקשה הומצאה למשיב לא הוגשה כל תגובה לבקשה.

למרות העדר תשובה מטעם המשיב, וכפי שציינתי בהחלטותי מיום הגשת הבקשה, לא מצאתי כי קיימת לבית המשפט סמכות עניינית לדון בבקשה (הליך עיקרי כלל לא הוגש), שכן המדובר בעניין המצוי בסמכות עניינית של בית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 14(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 או בסמכות בית משפט לתעבורה, שכן דרישת המשיב מהמבקשת הינה בגדר "החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בענייני רישוי ובטיחות של נהגים...ולמעט כל ענין שבסמכות בית משפט לתעבורה".

ב"כ המבקשת לא הצליח להצביע על מקור לסמכות בית משפט זה לדון בבקשה, אשר בבירור איננה נכללת באיזה מחלופות סעיף 51 לחוק בתי המשפט המגדיר את סמכות בית משפט השלום, כך שאין בעצם ההפנייה להחלטה שניתנה ע"י מותב אחר בהליך אחר, אף באם קיים דמיון מסויים בין המקרים הנדונים, בכדי להנביע את המסקנה כי קיימת סמכות עניינית לבית המשפט לדון בתביעה ולתת הוראות למשיב כיצד לנהוג בעניינה של המבקשת.

גם מנימוקי הבקשה עולה, לכאורה, כי המשיב פועל בגדר סמכות שניתנה לו לדרוש ממי שלא חידש רשיון נהיגה במהלך תקופה מסוימת, לחזור ולעבור מבחן עיוני ומעשי. אמנם המשיב, מאחר ולא השיב, לא הצביע על מקור הסמכות הנתונה לו לעשות כן, אולם אין בהעדר תגובה מצידו, כדי להעניק לבית משפט שאינו מוסמך מלכתחילה, סמכות עניינית לדון בבקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני מוחקת את הבקשה (וההליך כולו) בשל העדר סמכות עניינית לדון בה.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.