ת"א 11953-04-11 טנינים בע"מ ואח' נ' להב ואח'

רקע עובדתי, וההליכים שעד כה:

1. המשיבים 2 ו- 3 (להלן גם: "התובעים") והמבקש (להלן גם: "הנתבע"), הקימו בשנת 2007 את המשיבה 1, במטרה לנהל באמצעותה עסק הקשור לבילויים ולצריכת אלכוהול (להלן: "העסק"). המבקש הוא בעל המניות היחיד במבקשת.

2. במהלך שנת 2010 התגלעו מחלוקות בין הצדדים, שבגינן הוגשו לבית המשפט תביעות הדדיות, במסגרת תיק זה. הצדדים הופנו לפגישת מהו"ת, ובעקבותיה המשיכו להליך גישור. בסיומו של ההליך, חתמו התובעים והנתבע על הסכם גישור, וביום 2.8.11 ניתן להסכם תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט פיינברג.

3. ביום 22.7.13 הגישו המשיבים בקשה להעמדת מלוא הסכום הנקוב בהסכם הגישור (למעט הסכום שכבר שולם ע"י המבקש) לפירעון מיידי, מן הטעם שהמבקשים הפסיקו לשלם את החוב הפסוק עפ"י ההסכם ואינם מסוגלים או אינם מעוניינים עוד להמשיך לשלמו, ובלשכת ההוצל"פ נדרשה מהם החלטה שיפוטית על מנת שיוכלו לפתוח בהליכי גבייה מכוח ההסכם (להלן גם: "בקשת הפירעון", "הבקשה לפירעון").

4. על בקשה זו ניתנה ביום 23.7.13 החלטתי הבאה:

   1. "בתיק זה ניתן תוקף של פס"ד להסכם גישור. על פניו, המותב שדן בו סיים את תפקידו, ועל המבקש לטעון לעניין ההפרה בהליך מתאים ולא במסגרת תיק זה (מובהר כי טענה בדבר הפרת הסכם שקיבל תוקף של פס"ד אינה מהווה עילה לביטול פס"ד).

   2. עם זאת, ובטרם תינתן החלטה סופית, מוצע לצדדים לנסות ולפתור את הסוגיות המועלות בבקשה דנן באמצעות המגשר שבסיועו נחתם ההסכם.

   3. אני מורה למזכירות להעביר עותק מהחלטתי זו לצדדים ולמגשר המהו"ת.