ת"א 11925-03-16

במסגרת החלטתי מיום 16/12/16 (שניתנה בבקשת התובעת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 10/11/16) שבתי והבהרתי כי התובעת תהיה מנועה בהליך זה מהוכחת טענה שברפואה. בתוך כך, ניתנה לתובעת ארכה נוספת בת 14 יום להודיע את עמדתה באשר להמשך ניהול ההליך.

ביום 29/11/16 הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתי האמורה מיום 10/11/16 (רע"א 68186-11-16). ביום 29/12/16 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' ויצמן) על עיכוב ביצוע החלטתי למתן עמדת התובעת, עד למתן החלטה אחרת.

ביום 2/2/17 הגישה התובעת בקשה "בהולה" במסגרתה עתרה למחיקת תביעתה ללא צו להוצאות. הנימוק שצוין בבקשה היה העדר יכולתה הכלכלית של התובעת להפקיד את העירבון בסך 5,000 ₪ כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 3/1/17. בתוך כך, טענה התובעת כי ככל שבנסיבות אלה לא יתאפשר לה להוכיח עניין שברפואה, הרי שלא נותר לה לבקש את מחיקת התביעה דנן. התובעת עתרה בנוסף למחיקה ללא צו להוצאות בטענה כי הנתבעת טרם הגישה חוות דעת רפואית וכן לאור היותו של ההליך בשלביו הראשונים.

בתגובת הנתבעת מיום 2/2/17 הסכימה האחרונה אמנם עם מסקנת התובעת בדבר גורל התביעה, אולם עתרה לכך שהתביעה תידחה ולא תימחק. לעניין ההוצאות, נטען כי אמנם התיק עדיין מצוי בשלביו ההתחלתיים, אולם לאור התנהלות התובעת במקרה דנן הנתבעת נדרשה לפעולות רבות התיק ונגרמו לה הוצאות ובזבוז זמן משמעותי, המצדיקים חיוב התובעת בהוצאות. לחילופין, טענה הנתבעת כי ככל שבית המשפט ימצא למחוק את התביעה חלף דחייתה, יש להורות על כך שכל ההליכים וקביעות בית המשפט, לרבות זאת שהתובעת מנועה מהוכחת כל טענה שברפואה, יהיו שרירים וקיימים בעת ניסיון לחדש את התביעה תוך חיוב בהוצאות, לכל הפחות, חיוב מותנה.

במסגרת תשובתה של התובעת מיום 5/2/17 לתגובת הנתבעת האמורה, נטען בין היתר, כי בקשתה החלופית האמורה של הנתבעת הינה בבחינת תנאי שרירותי אשר פוגע בהליך ואשר כל תכליתו הינו למנוע מהתובעת את יומה.