ת"א 11925-03-16

עניינה של החלטה זו הינה בהכרעת שתי בקשותיה של הנתבעת (הנתבעת 1 שהינה הנתבעת היחידה שנותרה בתיק בעקבות החלטתי מיום 28/8/16 בה הוריתי על דחיית התביעה כנגד הנתבעות 2-4); האחת, בקשתה של הנתבעת מיום 5/10/16 (נסרקה בבקשה 9) – בה עתרה הנתבעת כי בית המשפט יורה על כך שהתובעת מנועה מצירוף חוות דעת ובתוך כך מהוכחת טענה שברפואה; השנייה (נסרקה בבקשה 8) – בקשת הנתבעת להורות לתובעת על השלמת ההליכים המקדמיים.

אפנה תחילה להכרעת הבקשה הראשונה; במסגרת הרקע הדיוני הצריך לבקשה זו אזכיר כי במסגרת החלטתי מיום 28/8/16 שניתנה בבקשת התובעת למתן ארכה להגשת חוות דעת מטעמה, הוריתי ככל שהתובעת מבקשת לצרף חוות דעת, היא תעשה כן באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה.

ביום 6/9/16 הגישה התובעת "הודעה בהולה" במסגרתה צירפה חוות דעת רפואית בתחום האורולוגיה. בהחלטתי מאותו מועד הבהרתי כי הודעת התובעת מתעלמת מהחלטתי האמורה מיום 28/8/16 ועל התובעת לפעול על פי ההחלטה ככל שברצונה להגיש חוות דעת.

ביום 5/10/16 הגישה הנתבעת את הבקשה נשוא ההחלטה דנן, במסגרתה בקשה כאמור להורות כי התובעת תהיה מנועה מצירוף חוות דעת רפואית ובתוך לקבוע כי התובעת לא תוכל להוכיח כל טענה שברפואה. זאת בעקבות חוסר המעש של התובעת בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה חרף שתי החלטותיי המפורשות כאמור לעיל.

לאחר שעיינתי בתגובת התובעת לבקשת הנתבעת, תשובת התובעת לתגובה וכן בהשתלשלות הדיונית עד כה ובתוך כך החלטותיי האמורות מיום 28/8/16 ו-6/9/16, מצאתי לקבלה.

שבתי ועיינתי בהחלטתי מיום 28/8/16 ומצאתיה ברורה וכזו שאינה משתמעת לשתי פנים. בבקשה הובר בזו הלשון "... צירוף חוות דעת יכול להיעשות על דרך של בקשה לתיקון כתב התביעה, אשר לא הוגשה.(רע"א 3686/16 פלונית נ. מד"י (פורסם בנבו(26.7.16)). באם מבקשת התובעת לצרף חוות דעת תעשה כן בתוך 30 יום ע"י הגשת בקשה כדין".