אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע"מ נ' עירית קרית שמונה

לפני תביעת השבה כספית, שהגישה אופק בטאן ייזום ובנייה 1998 בע"מ נגד עיריית קריית שמונה (להלן: "העירייה").

רקע

1. התובעת, אשר בנתה במועדים שונים, עשרות יחידות דיור בתחומה של העירייה, עותרת להשבת כספים אשר נגבו ממנה, לטענתה שלא כדין, על ידי העירייה, בגין אגרת היטל ביוב מאסף, אגרת הנחת צינורות מים וכן אגרת חיבור רשת פרטית למים (להלן: "האגרות").

    

2. בשנת 2002 זכתה התובעת במכרז מספר צפ/81/2002 להקמת 49 יחידות דיור בעיר קריית שמונה. התובעת טוענת כי האגרות נדרשו על ידי העירייה כתנאי לקבלת היתר לבניית יחידות הדיור ושולמו על ידי התובעת, רק משום התחייבותה כלפי צדדים שלישיים. המדובר בהיתרי בניה להקמת יחידות בניה בגוש 13461; 38 יחידות דיור בחלקה 47 מגרשים 301-307 (מתחם ד'); ו- 49 יחידות דיור בחלקה 47 מגרשים 3017-3019 (מתחם ה'); ובחלקה 48 מגרשים 401-403 (מתחם ו'). כלל היחידות המפורטות ייקראו להלן: "הפרויקט". התובעת ממשיכה וטוענת בכתב התביעה, כי לאחר ששולמו האגרות, התברר לה כי העירייה כלל לא היתה מוסמכת להטיל אגרות אלו ולגבותן מן התובעת.

    

3. מתברר, כך טענה התובעת, כי העירייה כלל לא ביצעה את העבודות, שכן במסגרת התקשרותה עם המדינה, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, הוסכם כי התובעת היא שתבצע את הבניה במתחם ותישא בעלויות הפיתוח והתשתיות ובכלל זה הנחת קווי מים וביוב וחיבורם למערכות הציבוריות, וזאת עד לגבול המתחם. מכאן, שחיוב התובעת בתשלום האגרות משמעותו חיוב כפול, שהרי התובעת, ממילא היא שנשאה בכל עלויות הפיתוח כאמור. משלא היו לעירייה הוצאות כלשהן, בגין עבודות הביוב או צנרת המים, אין היא רשאית לגבות אגרות או להטיל היטלים בגין כך. מעבר לכך, טענה התובעת, כי העירייה גם לא עמדה בתנאים הדרושים לגביית ההיטלים, שכן לא התקבלו החלטות מועצת העיר בנוגע לביוב ואם התקבלו- אזי התקבלו שלא כדין וכך גם לא ניתנו לתובעת הודעות כנדרש בחוק הביוב ובחוק העזר לביוב.

   התובעת הוסיפה וטענה כי היא גם מחזיקה בידה התחייבות של העירייה עצמה, בחתימת ראש העיר, כי לא תחייב את התובעת באגרת הנחת צינורות ו/או ביב מאסף- כמצורף בנספח י"ב לכתב התביעה.

   התובעת טענה כי העירייה פעלה ברשלנות, תוך הפרת חובות חקוקות, בחוסר סבירות, בחוסר תום לב והתעשרה שלא כדין על חשבונה של התובעת.

    

4. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת טוענת כי כתנאי למתן היתרי בנייה, שילמה היא ביום 8.6.03 סך של 201,515 ₪ (היטל ביוב) וכן 144,131 ₪ (הנחת צנרת מים) עבור מתחמים ה' ו- ו', וביום 5.9.04 שילמה התובעת עבור מתחם ד' סך של 167,462 ₪ (היטל ביוב) וכן 120,094 ₪ (הנחת צנרת מים). בנוסף, שולמו עוד אגרות בגין חיבור רשת פרטית (מים) עבור מתחמים ה' ו- ו' בסך של 25,807 ₪ ועבור מתחם ד' סך של 19,758 ₪.