ת"א 11760-04-11 עמריה נ' עיריית חיפה ואח'

1.התובעת הגישה בקשה להורות על גילוי ועיון בדו"ח ארוע חריג שנערך על ידי הנתבעת בעקבות הליך הלידה נשוא התביעה דנן. הנתבעת התנגדה לאפשר לתובעת לעיין במסמכים, בטענה שמדובר במסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי ולכן, חל עליהם חיסיון.

2.בהתאם להחלטתי מיום 18.1.2016, לצורך הכרעה בבקשה, הוגש דו"ח הארוע, על נספחיו (בסה"כ 7 מסמכים) ללשכתי, במעטפה סגורה. בהמשך, לאור החלטתי מיום 2.2.2017, הוגש על ידי נציג הנתבעת תצהיר במסגרתו הבהיר, כי מדובר בדו"ח הארוע החריג המלא וכי לא קיימים מסמכים נוספים מלבד המסמכים שהועברו לעיונו של בית המשפט.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובמסמכי דו"ח הארוע החריג, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

ראשית, אמנם אין חולק, כי מסמכים שהוכנו לקראת התדיינות משפטית נהנים מחסיון שמטרתו להגן על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את עצמו לקראת משפט בלא הפרעה ומבלי שיאלץ לחשוף את חומר ההכנה למשפט בפני יריבו (ע"א 327/68 זינגר נגד ביינון, פ"ד כב(2), 602 רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (4) 54 ורע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד אלי שירי, פ"ד סא(2), 634 (2006)). אלא, שעל מנת לזכות בחיסיון האמור, על הטוען לחיסיון מסמכים שנערכו לצורך התדיינות משפטית עתידית להוכיח, כי בזמן הכנת המסמך היתה הסתברות של ממש להגשת תביעה בעתיד וכי המסמך הוכן "לצורך" המשפט, דהיינו שהמטרה העיקרית או הדומיננטית שעמדה ביסוד הכנת המסמך הייתה היערכות להתדיינות משפטית צפויה (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נגד גלעד, פ"ד מט(2), 516). מדובר בשאלה עובדתית, שהנטל להוכחתה מוטל על הטוען לחיסיון. בענייננו, הנתבעת לא צרפה ולו תצהיר שיתמוך בטענה זו ולא הוכיחה, אפוא, ולו ברף הנמוך, כי אכן, דו"ח הארוע החריג, או איזה מנספחיו, הוכנו בזמנו לצורך התדיינות משפטית צפויה. מנגד, סביר יותר להניח, אף לאור נוסח המסמכים, כי המטרה הדומיננטית שעמדה בהוצאתם, היתה בירור הארוע ותוצאותיו ולמידת לקחים, כבכל ארוע חריג, מכח נהלי משרד הבריאות המחייבים מסירת הודעה על ארוע חריג מעין זה.

שנית, עיון במסמכים שהוגשו לעיוני מעלה, כי שניים מהם צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, שהוגש ביום 23.3.2015 (ראה נספח נספח ד' לתיק המוצגים). האחד - דווח מיום 30.4.2005 בשעה 23:00 של המיילדת ראגדה, על גבי טופס מעקב ("בדיקות הגוף ומהלך הלידה"). השני - דווח של המיילדת בת ציון מיום 1.5.2005 בשעה 20:20, אף הוא על גבי טופס מעקב. מסמכים אלו, שהועברו לעיונה של ב"כ התובעת עוד בשלבים מוקדמים של ההליך (כפי שמצויין במפורש בכתב יד על גבי המסמך מיום 1.5.2005), בוודאי שאינם חוסים תחת חיסיון כלשהו. כפי ששני מסמכים אלו אינם חסויים, אף לשיטת הנתבעת, כך גם המסמך הנוסף - דווח של אחות נוספת, אינו יכול להיות חסוי ומכל מקום לא הועלה בפני נימוק כלשהו אחר שיבסס את חסיונו של המסמך. למעשה, הסרת החיסיון משני הדווחים הנ"ל של האחיות, על ידי הנתבעת עצמה, מהווה ויתור על חיסיון הדו"ח כולו וממילא, גוררת אחריה הסרת החיסיון (בהנחה שקיים כזה) תחת כלל מסמכי דו"ח הארוע החריג. לא יעלה על הדעת, שהנתבעת תברור לעצמה חלק מהדווחים ותעבירם לעיונה של ב"כ התובעת, ללא הסתייגות, בעוד שדווחים אחרים, המהווים חלק מאותו דו"ח ארוע חריג, יוגדרו על ידיה כ"חסויים".

אבהיר, למעלה מן הצורך, כי לא מדובר בענייננו בדו"ח בדיקה פנימית, מכח סעיף 21 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996. לכן, הדו"ח, על נספחיו, אינו נכנס בגדר סעיף 21(ג) לחוק, המקנה בנסיבות מסויימות חיסיון.

4.דו"ח הארוע החריג, על נספחיו, לרבות דווחים להנהלת בית החולים וליחידה לניהול סיכונים, אינם חוסים תחת חיסיון משפטי על פי דין (ראה ה"פ (מחוזי-מרכז) עפרה ענבר ואח' נגד ד"ר הלפרן ערן ואח' (20.8.2014)). לפיכך, זכאית הנתבעת, כ"מטופלת", לעיין בהם, כבכל רשומה רפואית אחרת.

5.לאור האמור לעיל, אני מורה לנתבעת להעביר לעיונה של ב"כ התובעת העתקים מלאים של דו"ח הארוע החריג, על נספחיו, כפי שהוצג בפני בית המשפט, וזאת בתוך 7 ימים מהיום.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאו הבקשה בסך של 1500 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.