פלוני נ' עיריית אלעד

רקע והליכים מקדמיים

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שהוגשה על ידי התובע כנגד עיריית אלעד (להלן: "העירייה" או "הנתבעת").

2. התביעה עניינה בתאונה שאירעה ביום 12.4.2017 בסמוך לשעה 20:00, במהלך משחק כדורגל במגרש ספורט ציבורי בעיר אלעד (להלן-המגרש).

3. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות התרחשות התאונה, חבות העירייה, קיומו של אשם תורם ושיעור הנזק שנגרם לתובע.

4. לטענת התובע, בהיותו כבן 15 כאשר שיחק במגרש כדורגל בעת שביקש לבעוט בכדור, הוא נתקל בבור שהיה במרכז המגרש ושימש בעבר כהכנה להצבת עמודים לרשת כדורעף, וכתוצאה מכך נפל ונחבל קשות בקרסול רגלו הימנית.

5. התובע טוען כי העירייה התרשלה בתחזוקת המגרש, הפעילה מקום מסוכן ולא בטיחותי, ולא דאגה להסרת המכשול או לכיסויו הבטיחותי.

6. העירייה מכחישה את גרסת התובע וטוענת כי מדובר במעידה עצמית ואקראית המהווה סיכון טבעי ואינטגרלי של משחק כדורגל ואינה מקימה חבות נזיקית.

7. לטענתה, התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני של כמעט שבע שנים (כחמישה חודשים לפני תקופת ההתיישנות), ללא כל דיווח מקדים למוקד העירוני בזמן אמת, דבר שגרם לה נזק ראייתי כבד.

8. העירייה מוסיפה כי בתיעוד הרפואי הראשוני לא הוזכר קיומו של בור כלשהו, אלא צוין רק כי התובע עיקם את קרסולו במהלך המשחק.

9. לחילופין, טוענת העירייה כי יש לייחס לתובע אשם תורם מכריע בשיעור של 100% או לקבוע כי הוא "הסתכן מרצון" כמשמעותו בסעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

    

   המארג הראייתי ושאלת החבות

10. מטעם התובע העידו הוא עצמו ואביו, ומטעם הנתבעת העיד מנהל מחלקת שפ"ע (להלן: "נציג העירייה").

11. בפרוטוקול הדיון מיום 30.3.25 תיאר התובע את האירוע באופן הבא:

    "זה היה בחג פסח בשנת 2017, הלכתי לשחק כדורגל בסביבות השעה 20:00 כמו ערב רגיל. המגרש היה מואר. באתי מול השער, לבעוט, היה בור ונתקלתי בו. מאז פציעה חמורה ברגל, ריסוק קרסול, שבירת שתי עצמות מלווה בניתוח ופלטות וברגים, מגרש הכדורגל היה בעיר עצמה, זו לא פעם ראשונה ששיחקתי שם, הייתי משחק שם ואחת לחודש או חודשיים. טרם התאונה שיחקתי שם לערך 3 פעמים. הבור היה מין בור ששמים את הרשת של הטניס, של העמוד, באמצע הרחבה במהלך הזמן שבאתי לבעוט את הכדור. לא היו מקרים שהגעתי והייתה שם רשת טניס. התאונה קרתה בערך חצי שעה לאחר שהתחלנו לשחק, היינו ילדים מהעיר ולא חברים שלי. קבוצה נגד קבוצה כאשר ישנם שערים משני הצדדים. בטרם התאונה לא ראיתי את הבור, פעם ראשונה שהייתי באיזור הרחבה וראיתי ונתקלתי בבור. אחרי התאונה מיד התקשרתי לאבא שלי, אמרתי לו שאני לא יכול לקום ושיבוא ייקח אותי לרופא, למוקד, הוא הגיע ולקח אותי והיינו במוקד, הפנו מיד למיון לצילום. בצילום ראו את הריסוק ושני השברים ברגלי. התחילו לנתח באותו הלילה, בעניין דחוף השלימו אותו ביום למחרת. הייתי עם גבס בערך 180 יום, יותר אפילו, כמעט 7 חודשים...".

12. התובע הבהיר כי אביו צילם את תמונות המפגע שהוגשו לתיק (עמ' 52–55 למוצגי התובע), לאחר שקיבל ממנו תיאור מדויק של מיקום המכשול ברחבת השער.

13.  העירייה הצביעה על כך שבמסמכים הרפואיים מזמן אמת לא נזכר קיומו של בור. כך, בסיכום האשפוז מבית החולים שניידר מיום 16.4.2017 צוין בלבד: "ביום קבלתו התעקם בקרסול ימין תוך כדי משחק כדורגל ללא חבלות נוספות" (עמ' 3 למוצגי התובע).

14. התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי סיפר לרופאים על הבור, אך הם בחרו לחסוך במילים (עמ' 2 לפרוטוקול התמלול, שורות 28-29).

15. אביו של התובע תמך בהסבר זה בעדותו בציינו כי באותם רגעים קשים עניין אותו רק הטיפול הרפואי בבנו הסובל, ולא אופן רישום הנסיבות על ידי הרופאים (עמ' 28 לפרוטוקול התמלול).

16. בנוסף, אביו של התובע העיד כי לאחר התאונה הגיע למגרש שם מצא את בנו שוכב ללא יכולת תזוזה ליד הבור, אותו צילם לאחר מכן.

17. גם חקירתו של נציג העירייה, תמכה באופן משמעותי בגרסת התובע לגבי עצם קיומו של הבור המהווה לטעמי מפגע במגרש.

18. הנציג אישר כי המגרש מצוי באחריות העירייה והודה בקיומם של החורים: "במגרשים האלה נבנו גם חורים של צול... מדובר בצול של עמוד ששמים ושמים עליו רשת" (עמ' 36 לפרוטוקול התמלול, שורות 29-30).

19. עוד אישר נציג העירייה כי בעת ביצוע עבודות שיפוץ מאוחרות במגרש החליטה העירייה לבטל ולסתום את החורים הללו מחמת חוסר שימוש (עמ' 38 לפרוטוקול התמלול).

20. לאחר שמיעת העדויות ושקילת חומר הראיות, אני מוצא לנכון לקבל במלואה את גרסת התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה.

21. עדותם של התובע ושל אביו, הייתה מהימנה, עקבית וקוהרנטית, ולא נסדקה או הופרכה בחקירה הנגדית.

22. האב תיאר בצורה משכנעת כיצד הגיע למגרש מיד לאחר שקיבל את שיחת הטלפון מבנו, ומצא אותו שוכב על הרצפה בסמוך לבור כשהוא כאוב ואינו מסוגל לזוז או לקום מהמקום.

23. גרסה זו מתיישבת באופן מלא עם מנגנון הפגיעה הפיזי הקשה שנגרם לתובע בקרסול רגלו הימנית.

24. התובע נתקל בבור בעת שביקש לבעוט בכדור, מה שהוביל לנפילה קשה ועוצמתית אשר גרמה לשבר בקרסול ימין בטיביה ימנית הדיסטאלית עם SH 4 וכן לשבר מרוסק בפיבולה הסיסטאלית עם תזוזה C WEBER.

25. חומרת החבלה האורתופדית הזו, אשר דרשה בהמשך טיפול ניתוחי דחוף לשחזור פתוח וקיבוע פנימי על ידי פלטות וברגים ותקופת החלמה ממושכת, תואמת לחלוטין נפילה פתאומית כתוצאה מהיתקלות במכשול קשיח.

26. התרחשות התאונה מתיישבת היטב עם הממצאים האובייקטיביים בדבר קיומו של בור בטבורו של מגרש ספורט המיועד למשחקי כדורגל וקטרגל.

27. מדובר בחור שהיה פתוח ובלתי מכוסה, אשר שימש במקור כתושבת לעמודי משחקי רשת ("צול של עמוד") והושאר חשוף בתוך משטח המשחק הדינמי.

28. מנגד, העירייה לא הציגה את דוח הבטיחות שכביכול אישר את תקינות המגרש, לא הציגה מענה לפניית ב"כ התובע משנת 2017 ולימים כיסתה את הבור.

29. בהתאם להלכת ועקנין (ע"א 145/80), הבעלות והחזקה במקרקעין מקימות חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הרשות המקומית כלפי המשתמשים במתקניה.

30. השארת חורים פתוחים ללא מכסה בטיחותי על גבי משטח המיועד למשחקי כדור מהווה הפרה ברורה של חובת הזהירות ותחזוקה רשלנית החושפת את השחקנים לסיכון ממשי של נפילה והיתקלות, כפי שאכן אירע בפועל לתובע במהלך הריצה והבעיטה לכיוון השער, ועל כן מתקיים קשר סיבתי ישיר לנפילת התובע ולפציעתו.

     

    אשם תורם

31. בבואי לקבוע את שיעור האשם התורם, יש לבצע איזון ראוי בין היותו של התובע קטין בעת האירוע לבין היכרותו המוקדמת עם תנאי המגרש. מחד גיסא, מדובר בילד שהגיע לשחק כדורגל להנאתו במגרש ספורט ציבורי ועירוני, אשר היה אמור להיות מתוחזק בצורה בטוחה ותקינה, כאשר מטבע הדברים הוא היה מרוכז בלהט המשחק ובכדור. מאידך גיסא, אין חולק כי זו לא הייתה פעם ראשונה שבה שיחק התובע במגרש זה, והוא עצמו העיד כי שיחק במקום מספר פעמים עובר לתאונה ואף הכיר את קיומם של השקעים המיועדים להצבת עמודי הרשת.

32. בנסיבות אלו, מצופה היה מהתובע להכיר את תוואי המגרש ואת המפגעים הפוטנציאליים המצויים בו, לגלות ערנות לתנאי השטח ולנקוט זהירות נדרשת כדי להימנע מהם. היכרותו המוקדמת עם המגרש מטילה עליו חובה עצמית להימנע מריצה או מבעיטה באזורים מועדים לפציעה שבהם קיימים חורים פתוחים ברצפה. לאור מכלול נתונים אלה והאיזון הנדרש בין עצמת רשלנות הרשות, כמובא לעיל, לבין חובת הזהירות העצמית של הקטין, אני מעמיד את שיעור אשמו התורם של התובע על 15%.

    הנכות הרפואית והתפקודית

33. התובע הגיש חוות דעת מטעמו מאת ד"ר חביבאללה גאזי שהעריך את נכותו הצמיתה בשיעור משוקלל של 37% בשל קישיון לא נח של הקרסול וצלקות.

34. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מאת ד"ר גד ביאליק שהעריך את נכותו בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועה בקרסול ו-10% בגין צלקת.

35. נוכח הפערים בין המומחים, מונה פרופ' שי טננבאום כמומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע בחוות דעתו מיום 19.11.2024 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 19%.

36. הנכות מורכבת מ-10% נכות אורתופדית בגין תחלואה כוללת של קרסול ימין לאחר שבר שטופל ניתוחית, ו-10% נכות אסתטית בגין מכלול צלקות מכערות.

37. מאחר שהמומחה מטעם בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו וקביעותיו לא נסתרו, אני מאמץ את קביעותיו במלואן ומעמיד את נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 19% לצמיתות.

38. באשר לנכות התפקודית, הלכה למעשה היא כי הנכות האסתטית בגין צלקות אינה בעלת השלכה תפקודית ממשית בנסיבות העניין.

39. בהתחשב בגילו של התובע במועד התאונה (15) גילו כיום (24 כיום), השכלתו, שירותו הצבאי בהתנדבות בתחום הלוגיסטי והעובדה כי הוא לומד כיום במכינה, כאשר כל עתידו התעסוקתי לפניו, יש להעריך את הגבלתו התפקודית בעיקר ביחס לנכות האורתופדית בקרסול.

40. לאור המגבלות שקבע המומחה בביצוע מאמצים, עמידה ממושכת והליכה מרובה, אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 10%.

    הנזקים וגובה הפיצוי

41. בסיס השכר: מאחר שהתובע נפגע בהיותו קטין, החזקה בפסיקה היא כי יש לחשב את אובדן כושר השתכרותו בעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, וזאת בהיעדר הצגת נתונים לסתירת חזקה זו. לפיכך, בסיס השכר של התובע לצורך חישובי העתיד יועמד על סך של 14,027 ₪ ברוטו.

42. הפסדי השתכרות בעבר: התובע נפגע בהיותו קטין הלומד בבית ספר, ולא הוכחו הפסדי שכר ממשיים בעבר; על כן לא ייפסק פיצוי בראש נזק זה המהווה נזק מיוחד הטעון הוכחה.

43. אובדן כושר השתכרות בעתיד: התובע כבן 24 כיום ולפניו כ-43 שנות עבודה עד לגיל פרישה.

    החישוב האקטוארי המלא לפי נכות תפקודית של 10% ובסיס שכר של 14,027 ₪ (מקדם היוון 292.88) מגיע לסך של 410,828 ₪.  בהתחשב במסלול חייו הנוכחי של התובע ובחוסר הוודאות המובנה באשר למקצועו העתידי, ובשים לב לשיעור הנכות, אני מוצא לנכון לפסוק לו פיצוי גלובלי המבוסס על 50% מהחישוב האקטוארי המלא, בסך של 205,414 ₪.

44. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: בהתאם לפסיקה, ייפסק פיצוי בשיעור של 12.5% מהפסדי השכר בעתיד, המסתכם בסך של 25,677 ₪.

45. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: התובע נזקק לטיפולים שונים לרבות פיזיותרפיה והידרותרפיה המכוסים ברובם על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. יחד עם זאת, בשים לב להוצאות הנלוות שלא כוסו ולצורך עתידי אפשרי במשככי כאבים או השתתפויות עצמיות, ובהיעדר אסמכתאות, נפסק פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪.

46. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: התובע היה קטין בעת התאונה, עבר ניתוח והיה מגובס למשך תקופה ארוכה. אביו תיאר בעדותו את העזרה המשפחתית האינטנסיבית שהוענקה לו באותה עת, הגם שלא נשכרה עזרה בשכר (עמ' 32 לפרוטוקול). בשים לב לנסיבות אלה, לתקופת השיקום הממושכת, ולצורך עתידי אפשרי בעזרה בעבודות משק בית בשל מגבלותיו של התובע המנויות לעיל, נפסק פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ₪.

47. כאב וסבל: בעת פסיקת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, הבאתי בחשבון את אופייה הקשה של הפציעה – שבר בעצמות קרסול ימין מסוג טריפליין של הטיביה הדיסטלית ושבר פטישון לטרלי C Weber, שהיה מרוסק ועם תזוזה. התובע נאלץ לעבור ניתוח מורכב של שחזור פתוח של עמדת השברים עם קיבוע פנימי, במסגרתו קובעו השברים ברגלו באמצעות לוחית ייעודית וברגים. מיד לאחר מכן קובעה הגפה בסד גבס אחורי והתובע נאלץ לשהות בביתו, כשהוא נעזר בכיסא גלגלים ומנוע מלבצע פעולות יומיומיות פשוטות.

48. תקופת החלמתו של התובע הייתה ממושכת ומלווה בסיבוך של קושי בריפוי הפצע הבתר-ניתוחי הקדמי, אשר הצריך טיפולים אנטיביוטיים, חבישות מתקדמות ומעקב פלסטיקה קבוע. כתוצאה מההליך הכירורגי והסיבוכים בפצע נותרו בגפו צלקות מכערות, וביניהן צלקת קדמית כ-9 ס"מ, מעט רחבה, צלקת לטרלית כ-13 ס"מ וכן צלקת אנטרולטרלית קוטרה 1 ס"מ. בשל חומרת הפגיעה נקבעה לתובע תקופת אי-כושר ממושכת, המשתקפת בקביעת המומחה לאי כושר מלא מיום פציעתו למשך ארבעה חודשים, ונכות זמנית בשיעור 30% למשך שלושה חודשים נוספים.

49. מומחה בית המשפט, פרופ' טננבאום, העריך את נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע בשיעור של 19%, המורכבת מ-10% נכות אורתופדית בגין תחלואה כוללת של הקרסול ו-10% נכות אסתטית בגין הצלקות המכערות. המומחה הדגיש בחוות דעתו כי בשל הפציעה קיימת הגבלה ביכולתו לבצע מאמץ בעמידה ממושכת, הליכה מרובה, פעילות גופנית וכיו"ב.

50. על רקע מכלול נתונים קשים אלו, לרבות אופי השברים, הניתוח, תקופת השיקום המורכבת והמגבלות התפקודיות שנותרו לתובע לצמיתות, ולאחר שנתתי דעתי כי מחצית הנכות הינה בגין צלקת, אני מעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 100,000 ₪ (ככפל פלת"ד).

51. סך כל נזקי התובע בראשי הנזק השונים (אובדן כושר השתכרות לעתיד, פנסיה, הוצאות, עזרה וכאב וסבל) מסתכם בסך של 361,091 ₪.

52. מסכום זה יש להפחית את האשם התורם שנקבע לעיל בשיעור של 15%, כך שגובה הפיצוי המגיע לתובע מהנתבעת עומד על סך של 306,927 ₪.

53. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 306,927 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 23.6%, החזר אגרה והוצאות חוות הדעת.

54. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור כחוק.

    ניתן היום, כ' אלול תשפ"ו, 02 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.