ת"א 11663-08 עיזבון המנוח זכריה מחמוד עיד סאלם ואח' נ' מדינת ישראל ואח', ת"א 2990-06 עיזבון המנוח מוחמד דאוד סלאח בדוואן ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

רקע

1.ביום 26.2.2004 במהלך הפגנת מחאה נגד בניית גדר ההפרדה באזור הכפר בידו והכפר בית אג'זא שבנפת רמאללה נהרגו מוחמד בדוואן, תושב הכפר בידו (להלן: המנוח בדוואן), וזכריה עיד סאלם, תושב הכפר בית אג'זא (להלן: המנוח זכריה) מירי שנטען כי בוצע לעברם על-ידי כוחות הביטחון. עזבונו של כל אחד מהמנוחים והתלויים בו הגישו תביעה נגד מדינת ישראל לפיצוי על נזקיהם. בהסכמת הצדדים הדיון בשתי התביעות אוחד (החלטה מיום 13.3.2008).

2.הצדדים חלוקים הן באשר להשתלשלות העובדתית שהובילה למותם של המנוחים, ובכלל זה לעצם פגיעתם מאש כוחות הביטחון, הן באשר לשאלת אחריותה של המדינה בנזיקין.

3.לטענת התובעים מותם של המנוחים נגרם כתוצאה מירי רשלני שביצעו לעברם אנשי כוחות הביטחון בלא שנשקפה לחייהם כל סכנה ובניגוד להוראות הפתיחה באש. לעומתם המדינה טענה כי כלל לא הוכח כי המנוחים מתו כתוצאה מירי של כוחות הביטחון, וגם אם כך הדבר הרי שדובר בירי של כדורי גומי (ולא בירי חי) שבוצע עקב סכנת חיים ברורה ומיידית שנשקפה לאנשי כוחות הבטחון מצד המנוחים לאחר שאלו נטלו חלק פעיל בהפגנה האלימה. לפיכך לטענתה פעולת כוחות הביטחון נעשתה במסגרת "פעולה מלחמתית" המקנה לה פטור מאחריות בנזיקין בהתאם לסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים). כן טענה כי עומדת למדינה טענת הגנה עצמית, טענה בדבר "עילה בת עוולה", אשם מכריע והסתכנות עצמית.

4.בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הנזיקים האזרחיים אדון תחילה בטענתה המקדמית של המדינה כי היא אינה אחראית בנזיקין בשל כך שהמעשה בשלו נתבעת בא בגדר "פעולה מלחמתית".

גרסת התביעה והראיות מטעמה

ת"א 2990/06 - המנוח בדוואן

5.לגרסת התובעים ההפגנה אשר החלה בבוקרו של אותו יום הייתה הפגנת מחאה שקטה, בה השתתפו לא רק גברים אלא גם זקנים, נשים וילדים ופעילי שלום מהארץ ומחו"ל, אשר ביקשו למחות באופן שקט על הפקעת אדמותיהם החקלאיות עקב בניית גדר ההפרדה. רק לאחר שכוחות הביטחון הישראליים החלו לפזר את ההפגנה, לטענתם בצורה "קשה וברוטאלית", הגיבה קבוצה קטנה של מפגינים צעירים, שהמנוח לא נמנה עליהם, ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון אך לא באופן שהיה בו כדי לסכן את חייהם.

על-פי גרסתם, המנוח בדוואן נורה במצחו בשעה 15:00 לערך ביום האירוע כתוצאה מירי חי שבוצע לעברו על-ידי שוטר מג"ב שעמד על גג בניין, עת המנוח הסתתר מאחורי גרוטאת רכב שניצבה במרכז הכביש במרחק של כ- מגג הבניין, בלא שיידה אבנים ובלא שנקט בכל פעולה אחרת שהיה בה כדי לסכן את חיי השוטרים או החיילים שנטלו חלק בפיזור ההפגנה. לאחר פציעתו, כך נטען, הובהל המנוח בדוואן למרכז הרפואי "כרמל" שבכפר בידו ומשם הועבר כשהוא במצב תרדמת מלאה לבית החולים הממשלתי ברמאללה. ביום 2.3.2004 נפטר מפצעיו בהיותו כבן 21 שנים.