ת"א 11644-01-14 פשרל נ' משטרת ישראל. ואח'

1.בקשת התובע להורות לנתבעת להודיע האם היא מכירה באחריות כלפי התובע, ככל שתיקבע, בגין פעולותיו של הנתבע 2 (בקשה 39).

2.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי לדחות את הבקשה.

3.התובע לא הצביע על מקור סמכותו של בית משפט זה להורות כמבוקש.

בית המשפט העיר, בהחלטה מיום 27.7.16, כי בקשתו של התובע נעדרת תימוכין בחוק ובפסיקה. כמו כן, התובע הופנה לכך שבקשתו דומה במהותה לבקשה שהגיש ביום 11.5.16, נדחתה (החלטה מיום 21.7.16). למרות זאת, התובע לא הפנה ולו לתקדים אחד בפסיקה, שבו בית משפט הורה לנתבעת (כאן, מדינת ישראל) להודיע האם היא אחראית בגין פעולותיהם ומעשיהם של עובדיה, מראש, בטרם התבררה התביעה לגופה ובטרם הוכיח התובע את תביעתו.

4.משעה שהוגשה התביעה גם נגד נתבע 2, על התובע להוכיח תביעתו נגד שני הנתבעים. אין אפשרות בדין לכפות על הנתבעת 1 להודות באחריות למעשיו של הנתבע 2 אפריורית, עוד בטרם בירור התובענה לגופה.

5.התובע הפנה לתקנות שונות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), שכולן אינן רלבנטיות לבקשה שלפניי.

תקנה 65 לתקנות סדר הדין עוסקת בסמכות בית המשפט לדרוש פרטים נוספים לכל עניין הנזכר בכתב טענות או נוגע לו. אולם, כאמור בסעיף זה, הוא עוסק בפרטים עובדתיים. כפי שניתן להיווכח מחלק נכבד מ- 43 הבקשות שהוגשו עד כה, ההליכים המקדמיים לבירור פרטים עובדתיים מוצו מעל ומעבר. מובן שתקנה 65 לתקנות אינה מהווה פתח לדרוש מנתבע להודות מלכתחילה באחריותו. הודאה באחריות אינה בגדר "פרט עובדתי" אלא מסקנה משפטית, המסורה לבית המשפט. מנגנון הפרטים הנוספים וודאי לא נועד לאפשר לתובע להתפרק מנטל השכנוע המוטל עליו.

6.כך גם תקנה 143(3) לתקנות, העוסקת בסמכות בית המשפט להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, אין בה כדי להקנות את הסמכות לבית המשפט להורות לנתבעים להודות באחריות כזו או אחרת בשלב מקדמי של הדיון. ויוטעם, הסמכת בית המשפט להורות על "הודיות בעובדות ובמסמכים" כלשון התקנה, מצביעה על הגבלתה לתחום העובדות ולא לתחום המסקנות המשפטיות.

7.לא למותר להזכיר את תקנה 103 לתקנות, בדבר דרישה להודות בעובדה או במסמך. ההוראה בתקנה זו מדגימה היטב את היעדר האדנים המשפטיים של בקשה זו. ראשית, התקנה מתייחסת להודאה בעובדות בלבד. מכלל הן למדים לאו: אשר להודאה באחריות, אפילו האפשרות המצומצמת של משלוח דרישה למתן הודאה – אינה קיימת. שנית, גם לגבי התחום המצומצם של הודאה בעובדות, הסנקציה היחידה הקיימת היא פסיקת הוצאות. אין לבית המשפט סמכות לחייב נתבע להודות בעובדה פלונית. מכוח קל וחומר, אין לבית המשפט סמכות לחייב נתבע להודות באחריות או בחבות. בהקשר זה, אני מפנה גם לתקנה 90 לתקנות.