ת"א 11588-09-16 רננית השקעות בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

הנתבע הגיש בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות תשנ"ט – 1999, ולתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

התובעת הגישה תגובה לבקשה, והנתבע הגיש תשובה לתגובה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, עולה כי יש מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, וזאת לנוכח הממצאים העולים מהמסמכים שהוגשו לתיק.

ראשית, יאמר כי החברה, התובעת, הינה חברה מפרת חוק, בהתאם לתדפיס רשם החברות אשר הוגש על ידי ב"כ התובעת בדיון ביום 29/01/17, כפי שגם אישר ב"כ התובעת (עמ' 1, שורות 14-15 לפרוטוקול).

הלכה פסוקה היא כי חברה בע"מ, כמו התובעת, תחויב בהפקדת ערובה לתשלום בהוצאות, אלא אם תרים את נטל ההוכחה שיש ביכולתה לשלם את ההוצאות, אם יוטלו עליה לטובת הנתבע, וחיוב החברה בערובה, הינו הכלל, כאשר הפטור מערובה הינו החריג לכלל.

אמנם, גם לגבי חברה בע"מ, חל הכלל שאין להגביל את זכות הפנייה לערכאות, ויש לשקול האם הבקשה לחייב בהפקדת ערובה מכשילה זכות זו, אולם, במקרה דנן, לאור הודאה מפורשת של התובעת בעניין מצבה הכלכלי, יש מקום לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

בסעיף 6 לתגובת התובעת, מפרטת התובעת כי איננה פעילה מבחינה עסקית מזה זמן, "וקופתה אינה משופעת".

מהאמור בסעיף 6 לתגובת התובעת, עולה כי התובעת מצויה בקשיים כלכליים, אשר נוסחו בלשון עדינה בסעיף 6 הנ"ל, והדבר גם עולה מעיון בתדפיס רשם החברות.