ת"א 11423-03-14 יחיא נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

ענייננו במתן החלטה לקביעת שכר טרחה והוצאות בהליך.

נשוא התביעה, קבלת תגמולי ביטוח מן הנתבעת - אשר ביטחה את התובע בביטוח חיים - בהתאם לתנאי הפוליסה. זאת, בגין אירוע לבבי שעבר ביום 7.3.2011 ושהיה, לטענת התובע, התקף לב. הנתבעת טענה כי האירוע אינו עומד בתנאי הפוליסה. מכאן התביעה. הצדדים הסכימו על הליך גישור, במסגרתו הופנתה ההכרעה לידי מומחה המוסכם על הצדדים, פרופ' רוגין. פרופ' רוגין קבע כי האירוע שעבר התובע אכן עומד בתנאי הפוליסה. כפועל יוצא, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, במסגרתו שילמה הנתבעת את תגמולי הביטוח בסך של 330,000 ₪. במקביל, הסכימו הצדדים על הסדר דיוני, ולפיו בכל הנוגע לתשלום שכר טרחה והוצאות, הדבר ייקבע בהחלטת בית המשפט.

לטענת התובע, גררה הנתבעת את התובע להליך מיותר, ניסתה להסתיר מידע ואף להטעות. כך, כשהגישה את חוות דעתה, ערוכה על ידי ד"ר רסין טובי, מיום 19.2.2015, התברר כי זו חסרת בסיס עובדתי ורפואי, סותרת את האמור בבדיקות הרפואיות ואף מנוגדת לחוות דעתו של ד"ר רסין טובי בעצמו מיום 14.2.2012. התובע מבקש כי יושבו לו הוצאות שכר טרחת עו"ד בסכום גבוה מזה ששילם בעצמו, כמו גם הוצאותיו בגין חוות הדעת והאגרה. הנתבעת טענה כי נהגה בתום לב, לא התחמקה ולא העלימה דבר, ואף פעלה לייעול ההליך. באשר לדחיית תביעת הפוליסה, הבהירה כי הדבר נעשה על בסיס ייעוץ רפואי שקיבלה בזמנו. הנתבעת הציעה לשלם שיעור שכר הטרחה ששולם על ידי התובע בפועל, שהוא שווה ערך ל-15% כולל מע"מ, מתגמולי הביטוח ששילמה, ולשפות את התובע עבור עלות האגרה וחוות הדעת מטעמו.

תקנות 511, 514 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"), קובעות לעניין הוצאות משפט:

"511. (א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.

(ב) החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.

(ג) בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות..."

"514. ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות הענין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם."

כאמור, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב באשר לסכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על המפסיד בהליך. וראה על כך ב-ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" פד ס(1) 391 (2005). אורי גורן מציין בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי 727 (מהדורה 11, 2013) כי בין השיקולים לקביעת הוצאות משפט ניתן למצוא את התנהגות בעלי הדין בהליך, שיעור הסעד המבוקש, הזמן שהושקע בהכנת התיק ונסיבות נוספות. וראה לענין זה: גם ע"א 9248/99 ג'ורג' שטיינברג ואח' נ' אחים וייס י.ש.י. ייצור ושיווק בע"מ תק – על 2002 (2) 553

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם את הוצאות שכר טרחת עו"ד של התובע, כמו גם עלות האגרה וחוות הדעת, כפי ששולמו בפועל. אמנם, ניכר, כי היה בידי הנתבעת היכולת לייעל ההליך ואף לחסוך את מהלכו, באם הייתה מאשרת את בקשת התובע בראשיתה לקבלת תגמולי הביטוח. אולם, לכאורה לא היתה כוונת זדון מצד הנתבעת לעיכוב ההליך, באופן שיחייב הוצאות נוספות, הואיל והחלטתה לדחיית הבקשה התקבלה בעקבות ייעוץ רפואי שקיבלה. משכך, לאור הסכמת הנתבעת לסיים ההליך בשלב זה בתשלום תגמולי הביטוח המלאים, ובייחוד לאור הסכמתה לתשלום שכר טרחת עו"ד ועלויות האגרה וחוות הדעת כאמור בטיעוניה, הריני סבורה כי יש בכך כדי לכסות את הוצאות התובע ולהביא לסיומו של ההליך.