ת"א 11411-07-15 סיבוני נ' הוריזון גולד השקעות בע"מ ואח'

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים - אני מוצאת לקבל את טענת הנתבעים לפיה - מן הדין להפנות את התובעת לפעול תחילה להסרת צו שיפוטי שניתן בתיק פשיטת הרגל של בעלה. רק לאחר מכן, זו תוכל לשוב במידת הצורך ולהגיש תביעתה.

מאחר והצדדים הסכימו על סיכומים בכתב ללא ראיות ומתוך סיכומים בהיקף של חמישה עמודים, הקדיש כל אחד מהם לנושא של מהות אותו צו ונפקותו להליך דנן - כעמוד עד עמוד וחצי מתוך סיכומיו, ניתן להסתפק בפסק דין מקוצר בהתאמה;

רקע כללי:

1. מגרש היסטורי מס' 2 לפי תכנית מי/447, בסמוך למחלף הראל שבמבשרת ציון, הוא בבעלות רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"). הרשות פיצלה את המגרש לשני מגרשי משנה 2/1 ו- 2/2 כשבניהם דרך ישנה. בין בעלה של התובעת, מר אלברט סיבוני (להלן: "אלברט"), לבין הרשות, נחתם עוד בשנות התשעים חוזה חכירה אשר מכוחו הוחכרו לו זכויות במגרש 2/1 וניתנה לו אופציה לרכישת יתרת המגרש. ככל הנראה, על רקע הסתבכות כלכלית ו/או משפטית אשר לאורה היה עלול אלברט להפסיד זכויותיו באותו נכס, הוא חתם על הסכם שכר טרחה עם עוה"ד דן רייזמן ומיכאל קידר. לאחר עבודה של הנ"ל ובסמוך להסכם רלוונטי באשר לנכס, נקט אלברט בשתי פעולות; מחד גיסא - הוא בחר לפטר את אותם עורכי דין ביוני 2004 ומאידך גיסא - הוא חתם על הסכם ממון עם אשתו בסמוך. הסכם אשר אושר ביום 12.7.04 במסגרת תמ"ש 15130-04. רק לאחר מכן, נחתמה אותה עסקה משמעותית לגבי הנכס, אשר בקשר לעסקאות המשך הנוגעות אליה, הוגשה התביעה שבפניי.

2. עוה"ד הנ"ל הגישו כנגד אלברט תביעה לקבלת שכר הטרחה המגיע להם וזאת בת.א. 1021/06 בבימ"ש השלום בירושלים. תביעתם התקבלה ונקבע כי על אלברט לשלם להם סך של 1,790,125 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.06 ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות משפט נוספות שנפסקו שם (כב' השופטת א. שניידר, פס"ד מיום 29.5.12). ניסיון אלברט לשנות את "רוע הגזירה" לא צלח וגם ערעורו, במסגרת ע"א 8245-07-12, נדחה ביום 7.11.12 (כב' השופטים א. פרקש, מ. יועד הכהן, א. דראל).

   ברבות הימים אף נפתח תיק פשיטת רגל כנגד אלברט לאור חובו וזה עדיין תלוי ועומד. ר' תיק פש"ר 13008-04-14.

3. התובעת דנן, אשתו של אלברט, הגישה מצידה לאחר פסק הדין בערכאה הראשונה דלעיל, תובענה כנגד בעלה, אלברט וכנגד הנתבע 2 דנן ובמסגרתה דרשה לקבל את מלוא הזכויות בנכס. ר' תמ"ש 12439-11-12. את תביעתה סמכה על אותו הסכם ממון משנת 2004. נראה כי הנתבע 2 לא היה מעורב באותו הליך, לא הגיש הגנה ואף לא התייצב לדיון (לא הייתה התייחסות בפני באשר לגורמים לכך). מכל מקום, ביום 3.2.13 ניתן שם פסק דין בו נקבע כי התובעת זכאית לקבל את הזכויות שהוקנו בהסכם שנערך בשנת 2007 ביחס לאותו נכס.

4. באשר לצדדים שבפניי, וההסכם האמור, נדרשות העובדות הבאות;