ת"א 1140-09 אי.אר.אס בע"מ נ' דבוש ליז (מנסור) ואח'

תביעה שטרית, שעניינה "כתב ערבות אוואל", שחתמו הנתבעים, על פי הנטען, בקשר עם התחייבויות חברת א.ב. אווזי הזהב בע"מ, (להלן:- "אווזי הזהב") על פי שיקים שמסרה אווזי הזהב לתובעת. המחלקות העיקרית נוגעת לשאלה האם חתימות הנתבעים על גבי כתב הערבות זויפו.

1.במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 22-04813-07-5, הוגשו לביצוע כנגד אווזי הזהב וכנגד הנתבעים חמישה שיקים, שמועדי פרעונם מיום 20.12.02 ובחודשים העוקבים, בסכום של 25,047.27 ₪ כל אחד, שנעשו על ידי אווזי הזהב, לפקודת התובעת.

תיק ההוצאה לפועל נפתח גם כנגד הנתבעים, על פי כתב ערבות מסוג "ערבות אוואל", שחתמו הנתבעים, על פי הנטען, במסמך חיצוני לשיקים ביום 20.11.02.

2.הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטרות, כאשר אווזי הזהב לא הגישה התנגדות.

בהתנגדותם, טענו הנתבעים, כי הם לא חתמו על כתב הערבות וכי החתימות הנחזות להיות חתימותיהם, מזוייפות, כאשר ביחס לנתבע 2, דעדוש יוסף (להלן גם:- "הנתבע"), החתימה אינה חתימתו, כשהחתימה על גבי המסמך הינה בשם "בכור". באשר לנתבעת 1, בתו של הנתבע, מנסור ליז, ששמה במועדים הרלוונטיים היה שם נעוריה, דעדוש ליז (להלן גם:- "הנתבעת"), הרי שמדובר בניסיון להעתיק את חתימתה מהשיקים לכתב הערבות.

עוד טענו הנתבעים, כי מדובר בשיקים שמסרה אווזי הזהב לתובעת בגין דמי שכירות שהתחייבה אווזי הזהב לשלם לתובעת על פי הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

לימים, הוסב הסכם השכירות לחברה אחרת שבאה בנעליה של אווזי הזהב, חברת רמבן. אותה חברה נטלה על עצמה את כל התחייבויות אווזי הזהב, כשהסכם השכירות בין אווזי הזהב ובין התובעת מבוטל. החל מאותו מועד, לא נותרה אווזי הזהב חייבת כספים לתובעת וראיה לכך היא העובדה שהתובעת לא מצאה לנכון להפקיד את השיקים נשוא התובענה, אלא רק בשלהי שנת 2006, כשמועד פרעון השיקים הוא בשנים 2002-2003.

3.לאור שלא ניתנה במסגרת ההתנגדות שהוגשה תגובת המשיבה, קיבל בית המשפט את ההתנגדות שהוגשה.

4.בישיבת קדם המשפט הראשונה, הוסכם, כי בית המשפט ימנה מומחה להשוואת כתבי יד, אשר יבחן האמנם החתימות אשר נחזות להיות חתימות הנתבעים הן חתימותיהם.

באותה ישיבה ציין הנתבע:

"בכור הוא הבן שלי. אני לא חתמתי על המסמך בשם בכור. גם הבן שלי לא חתם. אין שום קשר".